אני ואלכס קצ’אן בענף החממות בכפר סילבר
את אלכס קצ’אן הכרתי דרך המפגשים של רשת הקהילות האקולוגיות (ארגון GEN הישראלי).
נפגשנו בבית הספר ‘כפר סילבר’ שליד אשקלון שם הוא מנהל את ענף הקיימות. שמחתי לראיין אותו במקום העבודה, כאשר ברקע ציוץ הציפורים (ומדי פעם גם הטלפונים).
בנוסף אלכס מתחיל ללמד בשנה הבאה במסלול אקו-חקלאות במכללת ספיר, מסלול שאותו הוא יזם ובנה.
בראיון אנחנו משוחחים על המעבר מחקלאות קונבנציונלית לחקלאות אקולוגית, ועל ההיבטים הבריאותיים, הסביבתיים הכלכליים והרוחניים של המעבר הזה, וכן על האתגרים שבמעבר גדול שכזה.
חקלאות אקולוגית היא שונה כאמור מחקלאות אורגנית קונבנציונלית, משום שיש פה שינוי תפיסתי לגבי מהות גידול המזון. בעוד שבחקלאות קונבנציונלית, אורגנית או כימית, גידול המזון הוא הכרח קיומי וענף כלכלי, ולכן יש לייצר כמה שיותר תוצרת עבור כמה שפחות עבודה כדי להיות רווחיים, בחקלאות אקולוגית התפיסה היא שהמזון ואופי גידולו משפיעים רבות על כל אספקט בחיינו, וגם יש לה השפעה גדולה על הסביבה ושאר היצורים החיים ולכן יש לשים לב כיצד אנו מגדלים את המזון, וכיצד אנו צורכים אותו.
אלכס הגיע לנושא של חקלאות וגידול מזון דרך לימודים באוניברסיטת מהרישי באיווה שבארצות הברית, ודרך לימודי אירו ודה. בעקבות הנסיון שלו וההתעסקות שלו עם נושאי בריאות הוא הגיע למסקנה שיש לשנות את שיטת החקלאות מהיסוד וליצור מהפכה בתחום. לשמחתנו הוא החליט לעשות זאת כאן בישראל.
בחלק א’ אנחנו משוחחים על אנרגיית החיים שבמזון, על חקלאות בתמיכת קהילה – חב”ק, ועל האתגרים שביצירת שינוי כולל בשיטת החקלאות הנוכחית.
קובץ להורדה: ראיון עם אלכס קצ’אן חלק א
הנה מילון מושגים ומקומות של חלק מהדברים שאנחנו מדברים עליהם:
- פאנצ’ה קארמה
- פלאו
- חקלאות בשיתוף קהילה – חב”ק (באנגלית community supported agriculture – CSA)
- המדרשה לחקלאות פרמקלצ’ר בקיבוץ עמיר (הקישור הוא לצורך הבהרה ובהקשר לשיחתנו. הפרויקט כבר אינו פעיל).
- פינדהורן, אורוויל, דמנהור, Angelic Organics
בחלק ב’ אנחנו מעמיקים בנושא הרוחניות של המזון והשפעתו על התודעה האנושית מנקודת מבט של הרפואה האירוודית, ומבחינת הקארמה של המזון וכן דנים בדרכים לחזק את הקשר של אנשים לאדמה, וכיצד ליצור חקלאות שמיטיבה עם כל היצורים החיים.
קובץ להורדה: ראיון עם אלכס קצ’אן חלק ב
הנה מילון מושגים של חלק מהדברים שאנחנו מדברים עליהם:
- סטווה רג’אס ותמאס
- The Yoga Of Eating
- דיאטת השלום העולמי – וויל טאטל
- חקלאות של יום שישי
- תכנון אזורים בשיטת פרמקלצ’ר
- ביו-אינטנסיב
אני ואלכס ליד ערוגת התירס והדלורית
האזנה נעימה
אם נרצה…
אני בסלון מקשיבה, פחות או יותר, לראיון, ואני שמה לב כמה הרבה המיינד שלי יוצא לשוטט וההקשבה שלי עוברת למקום אחר, עד שפתאום משהו תופס אותי, איזו מילה, איזה משפט ואני חוזרת להקשבה. קצת כמו שיר לא מוכר ברקע. ואני הייתי רוצה לחדד את ההקשבה שלי, את היכולת להתמסר אליה ולבחור בה.
לאלכס הזה יש קול נעים נורא והוא דיבר בסוף על תקווה וזה גם מה שעלה בי. שזה נורא מרומם את הלב והראש לחשוב שהרעינות האלו מחלחלים אל תוך המערכות הקיימות כבר ומייצרות שינויים.
נבהלתי כשאמרתם פתאום (אלכס אמר ואתה הזדהת) שהעיתונים הם מראה של התודעה של הציבור. אשכרה? איזה פחד. אבל הנה אנשים כמו אלכס, כמוך, כמוני, כמו עוד המון, גם אנחנו ציבור ואנחנו יוצרים בתוכנו תודעה אחרת.
שמעתי גם שלא מעט חזרת לנושא הכלכלי ופס אותי רגע שבו אלכס דיבר על כישלון של איזה פרויקט ואחד הדברים שציין כסיבה לכישלון אותו אירוע היה צורך ב”שיווק יותר מסיבי” וחשבתי שזה משהו שנורא שווה לכולנו להרחיב עליו את הדיבור.
אני רואה את עצמי, ועוד רבות סביבי, שנכשלות בשיווק ואני חווה את זה לר רק כהעדר ניסיון או ידע, אלא כמשהו ערכי רחב יותר. כי באמת, עולם השיווק היום אכזרי ומושתת על רעיונות של תחרות וניצחון וטובים רעים ופחות ויותר ואילו העולם שאנו מנסים ליצור מחליף את הרעיונות האלו ברעיונות חדשים. כיצד משווקים בעולם נטול אגו ותחרותיות? כיצד אני מציעה את המתנות שלי לעולם בלי לדחוף אותן לכם באלימות? הרבה שאלות מתעוררות לי כאן.
אלכס גם אמר בסוף משהו על זה שחוות אקולוגיות הן אמצעי אפקטיבי להתמודד עם שינוי האקלים ואני חשבתי שחוות אקולוגיות וחיים קהילתיים הם תשובה יצירתית ואפקטיבית להרבה מהתחלואים שלנו היום. זה הזכיר לי שאישתון כתב “כל העוולות עוולה אחת הן” (לא יודעת למה בדיוק אני כותבת את זה)
תודה ארני שאתה יוצא לחפש קולות מעניינים, מחדשים, מעודדים. תודה שאתה מעודד אותי לקחת את הזמן, לנשום, להקשיב
אה נזכרתי עוד משהו – אלכס הציג את תוכנית הלימודים בה למד באיזו אוניברסיטה בארה”ב (עשה חשק ללמוד שם, לא?) וסיפר שיש תרגול של איזו מדיטציה כחלק אינטגרלי יומיומי מהלימודים ובאיזו נונשלנטיות אגבית אמר ש”יש אולם תרגול לגברים ואולם תרגול לנשים”. אז זה כמובן הקפיץ בי כל מיני ורציתי לבקש ממך לשאול אותו על ההפרדה הזאת, מה מהותה ומה דעתו על כך?
שלום טליה יקרה,
תודה רבה לך על התגובה המפורטת והמפרגנת. היה לי מאוד נעים לקרוא אותה. אכן השיחה עם ארנון העלתה נושאים רבים, חלקם רק על קצה המזלג…
לגבי עניין ההפרדה בין נשים וגברים באולמות תרגול המדיטציה של אוניברסיטת מהרישי למנהל (MUM), הדבר נובע מ-2 סיבות מרכזיות. 1) התרגול כולל תעופה יוגית- טכניקה מתקדמת של המדיטציה הטרנסנדנטלית המאפשרת לגוף הפיסי להתרומם באוויר. השלב הראשון של תרגול זה הנו קפיצות (הדומות לקפיצות צפרדע) ואנו מתרגלים זאת על מזרונים עבים. כשנשים מתרגלות זאת, החזה שלהן קופץ גם (מה לעשות…) כך שכדי לשמור על פרטיות ונוחות מלאה של כל המתרגלות, יש להן אולם בנפרד.
2) הפיסיולוגיה, כולל מאוד מערכת העצבים, של הגבר והאישה הנה אכן שונה זו מזו. נשים למעשה הרבה יותר מפותחות (בכללי) מגברים. כך שכדאי שהאטמוספירה העוצמתית שנוצרת מתרגול של מאות אנשים תחת קורת גג אחת, תהיה הרמונית יותר, ההפרדה הזו קיימת. מה גם שחברתית, יש ערך גדול ואנרגיה שונה בין קבוצת גברים לקבוצת נשים….
מהרישי מהש יוגי שייסד את האוניברסיטה תמיד התפלא למה נשים רוצות להיות שוות לגברים? הוא תמיד הסביר שנשים הרבה יותר מפותחות מגברים ולהיות שוות להם פרושו לרדת ברמה. אם החברה שלנו הייתה מבוססת יותר על האנרגיה הנשית, היה לנו עולם הרבה יותר שליו, משגשג בריא, והרמוני…
שלך, אלכס קצאן
ארנון שומר היקר….
קודם כל תודה על מגוון הנושאים שאתה מביא לנו פה…. היה לי ממש מעניין לשמוע את אלכס אותך ואת הצפורים…
בעקבות טליה ששיתפה את הרהורי ליבה, רציתי להרהר גם כן לגבי בריאות ותזונה… כידוע לך אנחנו חיים כרגע אי שם במזרח, במדינות אוכלות האורז… הופתעתי לגלות שאנשים חיים פה בבריאות כוללת די גבוהה (ביחוד לפי מה שאלכס הסביר על אירו ודה, שבריאות היא בריאות נפשית ופיזית- אנשים פה די שמחים, מסוגלים לטפס על עצי קוקוס, צוחקים… יעני לפי האירו ודה- בריאים) על אף שהם ניזונים בעיקר מפחמימות ריקות- אורז לבן… כמעט ולא אוכלים ירקות, מעט חלבון (ואם חלבון אז עוף, סביר להניח מלא באנטיביוטיקה ורעות אחרות)… בקיצור, מעבר לכך שהופתענו שאפשר לחיות רק על אורז וממתקים (כי יש ילדים פה שזה מה שאוכלים), זה קצת מעלה בי תהיות על כמה אנחנו מגזימים עם עניין התזונה בתרבות שלנו… לא יודעת, סתם, תהיה…
(מצד שני חיים פה פחות שנים.. שזה דוקא טוב… אז זה צד ראשון….טוב, אפרוש בשיא… אנשים עוד עללולים לקרוא את מה שאני כותבת… 🙂 )
תודה
תודה לך ולאלכס על הראיון המעניין.
שני הגרוש שלי בנושא (פקח מזיקים בהדרים ומסיים בימים אלה תואר שני בהגנת הצומח בפקולטה לחקלאות ברחובות)-
כיחיד/משק בית אני מאוד מתחבר לעקרונות גידול המזון בעצמי והיתרונות בכך, אך כאשר מרחיבים את הרעיונות האקולוגיים לרמות ארגוניות גבוהות יותר, רבות הפעמים בהן השיח נשמע פריווילגי ולדעתי לא מחובר למציאות.
אם קהילה צריכה לבצע מימון המונים כדי להוציא לפועל משק חקלאי אקולוגי בגבולותיה אני מסיק על הקהילה הזאת שראשית, כספה מצוי בכיסה ואין היא נמנעת להוציא אותו על דברים שלכלל האוכלוסייה ייתפסו כמותרות (אפשר גם לדבר הרבה על מה זו מותרות בהקשר של תזונה ראויה וכו’).
שנית, עצם העיסוק בנושא הזה מרמז על פניות נפשית, כלכלית ותרבותית שהיא לא מנת חלקם של רוב אוכלוסיית העולם (כך אני מניח).
ולכן כשאני מסתכל על הדברים ממקום מקצועי כשהסוגיה ‘כיצד נאכיל את אוכ’ העולם ב-2050′ לנגד עיניי, אני חושב שמדובר בפתרון שמתאים לבודדים ולא כפתרון רחב היקף.
לזה מתווספת שאלה מוסרית- האם על העולם המערבי השבע לייצר פתרונות שיועילו בעיקר לו או שיש לו אחריות רבה יותר על אלו שנסמכים על חקלאות מיושנת יותר, יצרנית פחות? לדעתי כדאי להתמקד ביצירת פתרונות גלובאליים ככל האפשר ושיועילו לאלו שאינם מסוגלים לייצר פתרונות כאלו לעצמם. לדעתי, לשם בעיקר החקלאות צריכה לשאוף.
למרות דעתי בפן המקצועי, בפן האישי אכן נשמע מאוד מושך והייתי שמח להיות חלק מקהילה שכזאת:)
תודה נווה על תשובתך,
חשוב לי לשמוע מאנשים שעוסקים ולומדים את התחום.
לגבי נושא ה”מותרות” או הפריבילגיות, אני בהחלט חושב שהשינוי צריך ויכול להגיע מאלו שיכולים “להרשות לעצמם”. כלומר לא אלו שנאבקים על השרדותם היומיומית ו”אין להם פנאי” לעסוק בשינויים. והשינוי גם לא יגיע ככל הנראה מתאגידים דוגמת מונסנטו שיש להם רצון לבסס ולהרחיב את שליטתם בחקלאות.
אני כן מאמין שזה יכול להגיע מחקלאים בינוניים וקטנים, קיבוצים אשר רוב ההון מגיע מתעשיה, או מושבניקים שמבוססים מספיק בזכות הנדל”ו שברשותם.
לגבי הפניות הנפשית, בהחלט אנו זקוקים לפניות הזאת וכיצד למצוא אותה זו שאלה מצוינת. האם העולם נמצא במירוץ כדי “לעמוד בקצב” גידול האוכלוסיה? אני לא בטוח…
אפשר לראות את כמות האוכל שנזרק, את כמות התוצרת החקלאית שמושמדת כי “לא משתלם” לקטוף אותה כדי להבין שהאינטרס להאכיל את אוכלוסיית העולם הוא לא בדיוק זה שעומד בראש מעייני קובעי המדיניות, התאגידים הגדולים, וגם לא של החקלאים עצמם.
אם השאלה כיצד להאכיל את אוכלוסיית העולם ב2050 עומדת לנגד עינייך, ראוי גם להרחיב את המבט על איזה עולם אנו מכוונים אליו – האם עולם שנמצא בהתדרדרות אקולוגית כולל הכחדות מסיבית של מינים, המשך זיהום האוויר, המים והאדמה כך שרק מעטים שהם בעלי המקורות הנקיים זוכים למכור את תוצרתם לאלו שאין להם, עולם של תחרות ומאבק תמידי ושל השמדה של כל דבר שאינו תורם ישירות להשרדותם וגידול במספרם של בני אדם, אשר אין להם כלל זמן ופניות נפשית כדי לעסוק בדברים שהם אוהבים כי הם במירוץ השרדות?
או שמא לכוון לעולם שבו החקלאות אינה נלחמת בטבע אלא עובדת איתו, שגידול מזון ביתי או קהילתי אינו מותרות אלא חלק מאורח חיים בריא, שיצורים חיים אחרים גם נלקחים בחשבון כחלק ממארג החיים הכולל ולא על שום תועלתם לאדם, שבו הטבע יכול להתחדש להבריא ולהשתקם בעצמו.
אם האפשרות השנייה היא הרצויה אס טוב שנחשוב מה בפועלנו מקדם אותו.
אני מוסיף כאן קישור לכתבה מצוינת בנושא של ד”ר ליה אטינגר:
http://www.heschel.org.il/heschelfellows-media-story-253880#story-254091
פינגבאק: תחזית האקלים - אם נרצה
שלום אלכס,
אייך אוכל ליצור קשר ישיר?
תודה.