במהלך סוכות עבדתי,
כן כן עבדתי,
עבור כסף, ואפילו קשה
במטבח בבית אורן בזמן ההכשרות לבל 1 ו-לבל 2 של איסתה.
הכל התחיל לפני קצת יותר מחצי שנה, כאשר עברתי בעצמי הכשרת לבל 1 של איסתה באותו מקום.
החוויה של האוכל היתה כל-כך מיוחדת, מזינה, טעימה, חושנית, ממש האוכל הכי טוב שאכלתי באירוע כלשהו, שאמרתי לעצמי שאני חייב לבוא לעבוד במטבח הזה. הבחירה לעבוד במטבח היתה גם דרך עבורי להשאר מעורב בקהילה ובפעילות של איסתה, משום שכל הטבחים הם אנשים שעברו את ההכשרה בעצמם, ויש להם חיבור לעבודה ומכנה משותף שאיתו אנחנו באים למרחב.
כמה שבועות אחרי, פגשתי במקרה את דריה, השפית ואחראית המטבח. אמרתי לה – דריה, אני שלך. והיא אמרה, ברוך הבא 🙂
אחרי עוד כמה שבועות גיליתי שצורפתי לקבוצת וואטסאפ. ועל אף שקבוצות וואטסאפ הן דרך מצוינת לשמור על קשר עם אנשים, זו גם הסחת דעת אחת גדולה והפרעת קשב וריכוז, כך שאני משתדל להמנע מהן (ועדיין אני חבר בכ-15 קבוצות שונות). אבל קבוצת הוואטסאפ הזו היתה של כל מי שעבד אז במטבח ההוא בבית-אורן ועוד כמה אנשים שרצו להתחיל לעבוד, מתוך חזון של דריה להקים קואופרטיב הזנה – “המאמאזונס”.
לידתן של המאמזונס
הרעיון נשמע מעניין בהחלט, אבל מה זה אומר? והאם אני רוצה עכשיו להקים קואופרטיב? נשארתי בקבוצה והגעתי למפגש הראשון, שבמקרה היה אצל מישהי בשכונה, כי מסתבר שפרדס-חפלה היא בירת קהילת האיסתה הארץ-ישראלית, וישראל היא כמובן בירת האיסתה העולמית, כך מסתבר שאני גר בבירת העולם…
לפגישה הבאנו כל אחד מאכל, אני הבאתי מלון, פשוט, מיצי, קיצי וקריר, לא דורש מאמץ מיוחד ומזין. בקיצור – אני. זו חלק מהגישה של השמאניזם המטבחי – האוכל שלך משקף אותך. יש מי שמכין אוכל מוקפד ומעוצב, יש מי שמכין אוכל פשוט וטעים, יש מי שמכינה שילובים מוזרים ומיוחדים. כך יצא לנו להכיר זה את זו גם דרך המאכלים.
בפגישה דיברנו מעט על החזון של דריה, להפוך מאחראית מטבח שמזמינה אנשים לעבוד איתה במטבחים של הסדנאות, לקואופרטיב הזנה לקהילה. הפגישה היתה קצת כאוטית, כמו כל העבודה שלנו עד כה, אך גם מרגשת, חדשה ומסקרנת. נותרתי חסר בהירות לגבי תפקידי, אך שמח להיות חלק.
אחרי אותה פגישה החלו חלקנו להוביל, לעשות קניות, לתכנן תכניות, וכך הגענו ל-3 שבועות של הכשרות, מלאים בציוד, ובכוונות טובות להזין את קהילת איסתה הגדלה במהירות ובחרמנות, ולהיות המזינים של הצרכים הבסיסיים, של הצ’אקרה התחתונה – צ’אקרת ההשרדות, כדי שלאנשים יהיה שקט במקום הזה ויוכלו לעבוד על הצ’אקרה השנייה והשלישית – צ’אקרת המין והרגש.
The Chakras as seen by Alex Grey
אני עבדתי מעט, היה לי תירוץ טוב – כרמל הגיע לעולם לא מזמן, ולא מתאים לי לעזוב אותו להרבה ימים. ועדיין עבודה של 3 ימים רצופים מ-6 בבוקר עד עשר בלילה, אם שעתיים של הפסקות באמצע, זה משהו שלא עשיתי כבר הרבה שנים. אני כולי פליאה ממי שעבדו איתי לעתים שבוע או שבועיים רצופים.
באופן מפתיע, או שלא, העבודה בסביבה אוהבת, שיתופית, נותנת הרבה יותר מוטיבציה ואנרגיה. וכך יוצא שגם ברגעים הקשים, אחרי עשר שעות עבודה, מצאתי את עצמי שר ועושה אהבה עם שטיפת הכלים…
שמנמאניזם – להזין קהילה
השבוע בזמן שטליה הרצתה בבית-ספר תיכון על תקשורת מקרבת, אני שמרתי על כרמל אצל חבר, שבין היתר הוא שמאן שמעביר מעגלי ריפוי. הוא סיפר לנו שחבר העיר בפניו שמאז שהוא שנהיה שמאן הוא גם נהיה קצת יותר שמנמן, ותהה אם זה לא שמאניזם אלא פשוט שמנמאניזם…
אז אנחנו לגמרי היינו שמנמאנים במטבח, בהשראתה של דריה, כל אחת הביאה את הצבע המיוחד שלה, ארוחה מסוג מסוים, מנה אהובה מהבית, הסתכלנו על הקינואה מבעבעת ונערמת כמו הרי געש, התפעלנו מהטחינה מתערבבת עם מיץ הסלק, סידרנו ירקות לפי צבעים וצורות, שרנו ורקדנו, התפללנו ושיחקנו, רבנו ובכינו, גנחנו ומחינו, עשינו מעגלי שיתוף ושיקוף. חוויה מיוחדת במינה.
היה מרגש לחוות את החוויה של להיות מהצד השני של הדלפק, להיות המזין של כל-כך הרבה אנשים שעוברים חוויה משמעותית, לחלקם חוויה משנת חיים, ולקבל מהם פידבק, לעתים בעיניים דומעות על כמה שהאוכל שלנו מזין וממלא ומרפא אותם.
איסתה, או באנגלית ISTA -International School of Temple Arts הוא בית-ספר לשמאניזם מיני, כלומר ריפוי טקסי באמצעות מיניות. במקום שימוש במדיסינות של צמחים, המין הוא המדיסין, התרופה, הריפוי. ריפוי האדם, עובר דרך ריפוי המיניות, שבמשך אלפי שנים הודחקה תחת מוסדות הדת והשלטון, ובמקומה התמלאנו באשמה, בושה ופחד בכל מה שנוגע לאברי והרגלי המין שלנו. השמאניזם המיני בא להפוך את המיניות שלנו לכלי לריפוי לעצמנו, לאחרים ולעולם.
המטבח של איסתה אם כן, הוא מטבח שמאני, כלומר מטבח שמשתמש באוכל ככלי ריפוי, כפי שאמר לנו איש הרפואה היהודי רבי משה בן-מיימון – “עשה מזונותיך תרופותיך”. כאשר אנו אוכלים אוכל מזין, טעים, צבעוני, בעל מרקמים מיוחדים, מותאם באופן אישי ומותאם לתהליכים שעוברים המשתתפים, יש בכך הזדמנות לריפוי גדול.
עם דריה המאמאזונה – להזין באהבה
האלטר היפהפה של אדווה – מזבח המזון
טחינה עם מיץ סלק – חושניות מתפרצת
כאופורטיב
אז חוץ מלגנוח ולסגוד לאוכל, יש גם כסף מעורב בסיפור, ואחת המטרות של העבודה השיתופית היא שנהיה יותר יעילים וסינרגטיים וכך נייצר שפע ליותר אנשים, תוך שמירה על תחושת שייכות ושוויוניות מסוימת שלא קיימת במטבחים רגילים, או כמו שאמר את זה יפה אחד המשתתפים – בסוף השרשרת לא עומד סודני ושוטף כלים.
אז את עניין השיתופיות והעבודה השוויונית, אנחנו עדיין מנסים להבין איך עושים. התרבות הקואופרטיבית שהיתה בארץ די נכחדה, מכל מיני סיבות, – עליית האינדיבידואליזם והקפיטליזם, חקיקה שאינה תומכת ואף מקשה, חוסר זמן ותחושת השרדות כללית, וגם חובבנות עסקית. אז במקום קואופרטיב יש לנו כרגע כאופרטיב.
ואכן, חלוקת הכסף היא די כאוטית ומתמשכת, יותר מאשר עבודה בשכר שבה אתה יודע כמה תרוויח ומתי תקבל את המשכורת (לרוב). ובכלל כל הנושא של יצירת קואופרטיב הוא מאוד מורכב ודורש הרבה עבודה על אמון, ופיתוח יחסים אישיים, יחד עם מקצועיות ועבודה מול הרשויות או המטריקס כפי שאוהבים לכנות זאת.
ללמוד לחלום ולהגשים
היום בסדנת Dragon Dreaming שהשתתפתי בה, דיברנו על המקום שבין סדר לכאוס, המקום הזה שבו משהו חדש רוצה להתגלות, ואנחנו לא יודעים עדיין איך להתייחס אליו ואיך לעבוד לפיו. במיוחד כשאנחנו בקבוצה זה יוצר חוסר וודאות, בלבול, מתח. ואם רק נרשה למקום הזה להיות ולהתגלות, אנחנו עשויים לגלות משהו חדש ויפה. או שלא. אין ודאות באמת. רק סקרנות. כמו במשחק. משחק רציני מאוד. המשחק של החיים. איזה כיף לשחק במשחק הזה. לפעמים.
את הידע שאני מקבל בסדנת החלימה אני מקווה להביא לתוך הכאופרטיב. אני מקווה שיחד עם תמיכה של אנשי מקצוע ועסקים, נוכל להביא קצת סדר לתוך הכאוס, וליצור את קואופרטיב ההזנה הזה. כרגע זה עדיין בגדר ניסוי, חלום שמתהווה לאיטו. מה יהיה בעתיד ימים יגידו. אבל אני שמח להיות חלק, אפילו קטן, בנסיון ליצור משהו חדש.
תרבות חדשה, שמשנה את דרכי העולם הישנות שלנו, כזו שמנסה ליצור שיתוף פעולה, שרואה רווח שהוא גם כספי, גם חברתי, גם נפשי. שמתייעצת עם הרוח הגדולה ולא רק עם רואי חשבון ועורכי דין. שעושה דברים בשם הריפוי והאהבה, בלי לוותר על עצמנו, אבל עם לראות את האחר.
זה מקסים, וזה דורש סבלנות. בבקשה סבלנות.
אנו יוצרים חלום
אם נרצה…
מדהים. כרגיל.
שמנמניזם הא הא … …. ההאא