בהתחלה חשבתי לכתוב פוסט על גבריות, ומה זה להיות גבר בעידן שלנו,

אבל האמת שממש אין לי מושג, אז במקום זה החלטתי לכתוב מה אני עושה כדי לנסות להבין – מה זה להיות גבר?

ואחד הדברים שאני עושה כבר במשך ארבעה חודשים זה מעגל גברים.

מה זה מעגל גברים? הרבה חברות שאלו אותי מה אנחנו עושים ואמרו שהיו מוכנות להיות זבוב על הקיר. אז הנה מה שאנחנו לא עושים:

 

 

אז מעגל גברים זה משהו שעושים אנשים שכבר לא הולכים למילואים בצאלים (האמת שבדיוק חזרנו מסוף-שבוע בנחל צאלים, היה מדהים, בהמשך עוד פרטים…), ופוקר כבר לא מרגש אותנו, וגם לא מועדוני חשפנות במסיבות רווקים.

גילוי נאות – לאף אחד מאיתנו אין ילדים (לפחות ביולוגיים), ולרובנו גם אין זוגיות. ובכל זאת אנחנו גברים.

חוץ מזה שאנחנו חבורה של מוזרים שחיים בלה-לה לנד, אנחנו גם חברים, רובנו עובדים (מטפל ברפואה סינית וצמחי מרפא, מאמן כושר, נגר, מדריך נוער, מנהל מרכז קהילתי, ואני), ויש לנו רצון להבין יותר טוב מה עושים באלה החיים.

הכל התחיל במסיבת יומולדת של חבר שבה כולנו לקחנו משני תודעה, וחווינו חוויה נהדרת של קירבה ואחווה. ורצינו עוד מזה. אז החלטנו לעשות מעגל גברים, בלי להבין ממש מה זה אומר.

איך עשינו את זה? התכנסנו אצל חבר למשך כמה שעות, והתחלנו לדבר.

התחלנו לדבר על מה זה בכלל מה שאנחנו עושים, ותוך כדי שיתפנו על הבעיות והשמחות שלנו בחיים. ואז אמרנו שאנחנו רוצים להפגש שוב, וקבענו כל שבועיים, כל פעם אצל מישהו אחר.  התחלנו להעלות דברים, והבענו כוונה – מה זה מעגל גברים?

הנה מה שיצא בינתיים:

• מפגש חברים
• מקום לפתוח את הלב
• עבודת התפתחות אישית וקבוצתית
• קבוצה של אנשים מחויבת לתהליך
• כנות, אמת, גם המכוערת, פתיחות
• כבוד אחד לשני
• רצון לגדול
• הכלה של קונפליקטים
• מגוון של טיפוסים
• מרחב בטוח לשיתופים
• הקשבה, סבלנות
• לייצר פעולה, לקחת דברים ליום-יום
• תמיכה והעצמה אחד של השני
• תקשורת מקרבת (לא-אלימה)

לשמחתנו יש אצלנו לפחות מישהו אחד מסודר, שאמר- חברים, אם לא נקבע כללים, אנחנו לא נצליח להבין מה אנחנו עושים. אז התחלנו לקבוע כללים – בלי טלפונים, בלי עישונים ובירות, להגיע ולהתחיל בזמן. ממש יצרנו לעצמנו מסגרת. מסתבר שמסגרות הם דבר חשוב בחיים. משהו לתחום את החופש מבפנים.

בהמשך החלטנו לעבור לפעם בשבוע. במהלך הזה היה חבר אחד שעבורו זה לא התאים, ועלתה השאלה – האם נשארים פעם בשבועיים, או האם ממשיכים? החלטנו להמשיך, וכרגע החבר הזה לא איתנו במעגל, שזה דבר מצער אבל גם מלמד. להבין שזה לא רק מעגל חברים, אלא גם מעגל שמנסה להיות משהו שמקדם אותנו בחיים. האם פעלנו נכון? ימים יגידו… בינתיים ממשיכים.

 

אז על מה מדברים?

אנחנו מדברים על הרבה דברים, מדברים על מה אנחנו עושים, מדברים על זוגיות, על מיניות, על פרנסה וכסף, על יחס למשפחה ולהורים, מדברים על כל אותם דברים שגברים כמעט אף-פעם לא מדברים, אולי רק עם הפסיכולוגית, או אם אתה בר-מזל אז יש לך חבר או אח קרוב איתו אפשר לדבר על כאלה דברים

קצת לפני המעגל גברים הקשבתי לפודקאסט של צ’ארלס אייזנשטיין שבו הוא מראיין את רקס ברנגווין, שמתעסק עם אינטליגנציה ארוטית (מסתבר שיש דבר כזה, או לפחות שמישהו המציא דבר כזה), ואחד הדברים שהם דיברו עליו, זה שהיום לגברים קשה מאוד להבין מה התפקיד שלנו, כאשר הנשיות והזכריות מאוד מעורבבים ומבולבלים, וברור שהם לא קשורים בהכרח לגופים הפיזיים שלנו (לפחות לי זה ברור), נשאלת שאלה מה בדיוק תפקיד הגבר, או הזכריות בעידן שלנו. וזאת שאלה שהרבה גברים אני מאמין ששואלים.

המשפט שזכור לי מכל הראיון הזה, הוא שלבד כמעט בלתי אפשרי לגלות את זה (גבריות או זכריות), ואנחנו צריכים למצוא לעצמנו מעגל גברים תומך שאיתו נוכל לחקור מה זה אומר להיות גבר בימינו, וזה בדיוק מה שאנחנו מדברים עליו.

וכאן יש הזמנה פתוחה שלי לעוד גברים ליצור כאלו מעגלים (גם לנשים זה מאוד מומלץ כמובן), ואשמח לייעץ ותמוך בכל אחד שמרגיש שהיה רוצה להיות חלק מדבר כזה, אבל לא יודע איפה להתחיל.

כדי לקבל עוד מושג, אני ממליץ לדוברי אנגלית להירשם למסע הלימוד האינטרנטי שצ’ארלס מוביל דרך שיחות עם אנשים ושאלות ותשובות וקבוצות דיון. אפשר להירשם בכל סכום, ולהאזין בזמן הפנוי. אם יש למישהו המלצה למשהו דומה בעברית אשמח לשמוע על כך.

כמובן שבנוסף גם יש ספרים שנכתבו – “דרך גבר” של דוויד דיידה, ו”מעשה האהבה” של בארי לונג הם שניים מהמפורסמים, ובקרוב יצא תרגום שמתרגמת חברה שנקרא “שובו של המלך” של טון ואן-דר-קרון שמעביר גם סדנת גברים באקומי באפריל הקרוב.

ומה עושים?

אוקיי, אז מדברים על דברים, זה נחמד, ואולי גם חסר לנו בתור גברים. אבל אנחנו לא אוהבים חפירות יתר, ורוצים גם לעשות. אז מה עושים? ובכן, מכייוון שאנחנו בתרבות של עשייה, טוב מדי פעם רק לשבת ודבר ולהקשיב, שזה כבר עשייה בפני עצמה.

חוץ מזה אנחנו גם לוקחים משימות לחיים – נגמלים מדברים (סיגריות, קנאביס, קפה, אלכוהול, סוכר, פורנו ושאר חומרים ממכרים), מתחילים לעשות דברים שרצינו – אימוני כושר, מדיטציה, דפי בוקר. ולוקחים גם משימות שקשורות לעבודה ולמשפחה/זוגיות – להכין כל בוקר מיץ תפוזים לבת זוג, לסיים להכין כרטיס ביקור לעסק, לקדם את הבלוג, לסיים דו”ח כספים, לצאת לדייט, וכדומה.

המעגל נותן עוגן בתוך המירוץ, לראות מה עשיתי השבוע, ומה עשו חבריי, ובכך מאפשר לי לראות את ההתקדמות שלי, לא ממקום תחרותי, אלא ממקום מעצים, שתומך בי ובנו בהמשך העשייה שלנו, בכיוון שאליו אנחנו הולכים. לפעמים לא עומדים במשימות וזה בסדר, העיקר שאנחנו רואים מה אנחנו רוצים ולוקחים אחריות על עצמנו ועל מה שאנחנו עושים.

 

סופ”ש מעגל גברים

לפני כחודש עלה בי הרצון שנעשה משהו יותר מעמיק, שמאפשר לנו להכיר יותר. קבענו סופ”ש קדימה שבו כולנו פנויים, והתחלנו להעלות רעיונות לסוף-שבוע. הבנו שאת הדבר הזה אנחנו רוצים לעשות ביחד. החלטנו גם להגביל את כמות האלכוהול והחטיפים, ובמקום להפוך את זה לטיול שנתי, לעשות מעין ריטריט, כזה שאנחנו יוצרים לעצמנו.

בנוסף הבנו שאנחנו רוצים לטייל – להתחבר לטבע, להפעיל את הגוף, להרגיש את הרגליים להיות בתנועה. נזכרתי בטיול מדהים שהייתי בו לפני 20 שנה בנחל צאלים שבמדבר יהודה, ומצאתי לנו מסלול, שבדיעבד התברר כמאוד מאתגר.

אז אחרי תכנונים, רשימות ציוד, והכנת הפעלות, הגענו לשטח בשישי בצהרים, בשלושה רכבים עמוסים. התמקמנו בשטח והתחלנו בפעילויות – היתה לנו פעילות של “מה בחיים לא היינו עושים”, לקוחה מעולם הליצנות והפרפורמנס, היתה לנו פעילות הכנת מדורה והדלקה בגפרור אחד, שכולנו בתור גברים מרגישים מאוד מחוברים לפעילות שכזו אבל לא כולנו מיומנים.

הכנו ארוחת ערב משותפת במדורה, ואז היתה לנו קבלת שבת אלטרנטיבית, עם פירושים שונים לקדושה, המשכנו את הערב בשיחה. הלכנו לישון יחסית מוקדם, והתעוררנו לנו בחמש בבוקר, לפעילות של דפי בוקר ומדיטציה (מי אמר שאין מילואים בצאלים?):

 

 

 

 

לטיול יצאנו

אחרי המעגל אירגנו את הציוד אכלנו ארוחת בוקר, (דייסת שיבולת שועל שהוכנה בתוך פינג’אן – תמיד יש מקום לשיפור), ויצאנו לטייל. השעה כבר היתה די מאוחרת, דבר שהסתבר שהיה בעוכרנו בסוף הטיול.

עלינו במעלה צאלים והגענו למעלה המצוק, שם עשינו טקס חניכה קצר. מה זה טקס חניכה? טקס חניכה זה מה שבני אדם עושים בשלבים שונים בחיים – בלידה (ברית מילה), במעבר לבגרות (בר-מצווה), בהקמת משפחה (חתונה), ובמוות (הלוויה). אנחנו המצאנו טקס נוסף, טקס שבו אנו מדברים על עצמנו ופונים לדמויות הגברים בחיינו – אבא, סבא, דודים, אחים, חברים – מתוך רצון להתחבר לכך שאנחנו חלק משושלת, ממשפחה גדולה יותר, מקהילה, ומהמין האנושי.

החיבור הזה היום חסר לי. אנחנו נפגשים באירועים משפחתיים (טקסי חניכה כבר אמרנו), אבל לא תמיד מחוברים למה שהם מסמלים או לדרך שבה הם מתבצעים (אוכלים, שותים, נותנים כסף, מדברים, לפעמים רוקדים). אני לא בטוח שהצלחנו בטקס שלנו באמת ליצור את החיבור הזה, אבל זה בהחלט היה נסיון יפה ונוגע ללב.

המשכנו לטייל, ועצרנו לארוחת צהרים מוקדמת ומפנקת על קצה הצוק. אחריה המשכנו לצעוד וגילינו שלפנינו עוד דרך ארוכה ביותר. הלכנו כמעט כל היום, עם הפסקות קצרות. בדרך המשכנו לשוחח על החיים ועל עצמנו, וניסינו מדי פעם גם לשתוק ולהתפעל מהנוף ומהשקט המדברי. הלכנו והלכנו, עלינו וירדנו, הגענו לגבים ולמעיין שופע. עברנו בולדרים, ומטיילים נוספים. עד שהגיע החושך.

 

 

 

עייפים אך מרוצים

היינו כבר מותשים לגמרי. חלקנו כבר בני ארבעים, לא ילדים (כבר אמרנו מילואים?), ובכל זאת המשכנו עם חיוך על הפנים. את החלק האחרון עשינו בחושך, הולכים יחדיו, יודעים שלא נשאר לנו הרבה. הגענו לרכבים גמורים מעייפות, עם ידיעה שיש לנו עוד דרך ארוכה חזרה ומחר יום גדוש בדברים. ובכל זאת עשינו עוד פעילות אחרונה של מעגל סיכום ושיתוף, וגם שרנו ביחד שיר.

בזמן המעגל סיום, הגיע תן לבקר אותנו, התקרב אלינו מאוד. חששנו שהוא היה חולה כלבת, אבל נראה שרק היה סקרן ורעב, ולא ממש פחד מאיתנו, לא ידוע אם בגלל שהרגיש שרובנו אוהבי בעלי-חיים, ובגלל שהקרנו תדר של אהבה ושקט, או בגלל שהוא לא שם עלינו ורק רצה לאכול.

יצאנו חזרה הביתה, מלאים בחוויות ושרירים תפוסים. אחרי שעה עצרנו לאכול בדוכן קצת מעופש בצומת לידו פיתה עם סלטים. הפעלנו טלפונים וחזרנו למירוץ החיים.

יש לנו יותר שאלות מתשובות, ועוד לא ברור לאן כל זה יוביל. אבל אין ספק שזה משהו משמח שקורה בחיי, ואני מברך עליו, ומאחל לכולנו שנמצא דרך להרגיש חלק מקבוצה שנותנת לנו כח, ומאפשרת לנו להמשיך ולחיות וליצור את המציאות שאנחנו רוצים, וגם להבין יותר טוב מה זה אומר בימינו להיות גברים…

אם נרצה…