חינוך דיאלוגי

חינוך דיאלוגי להבנתי הוא כזה שמתרכז בדיאלוג שבין התלמיד למורה או בין המשתתפים, ולא בחומר הלימוד או במשמעת. במובן הזה הוא מאוד מהפכני במיוחד בהקשר לאיך שנראים בתי-ספר ומערכת החינוך המודרנית.

על חינוך דיאלוגי שמעתי לראשונה באוניברסיטה, כאשר השתתפתי בפרוייקט שנקרא “אוניברסיטה בעם” שבו לימדתי תקשורת (תקשורת המונים לא תקשורת בין-אישית), לאוכלוסיה של מכורים-נקיים ובעלי עבר פלילי. קבוצה מופלאה של אנשים שמזלם לא שפר עליהם. כחלק מתכנית הלימודים, הכירה לנו יוזמת התכנית, עדי קול, מגוון מחנכים מהפכניים, ביניהם פאולו פריירה, שהתנסה וכתב על חינוך הדיאלוגי בברזיל מאז שנות ה-40.

דני לסרי

על דני לסרי שמעתי מיעל ביבר אביעד, מחנכת בעצמה ומקימת בית הספר הדמוקרטי – “קהילה” בתל-אביב, וכיום מנהלת בית-הספר הראשון הציבורי שעובד בשיטת למידה מבוססת פרויקטים בראשון לציון.

יעל המליצה לי לקרוא את ספפרו של דני – “חינוך בביצת הפתעה” שממנו מאוד נהניתי. מאז קראתי ספרים נוספים שלו שאינם דווקא בנושא חינוך כמו “מסה על הזוגיות” ו-“דברים פשוטים” שיושב אצלי כחומר קריאה והשראה בשירותי הקומפוסט בחצר.

דני הוא מאבות החינוך הדיאלוגי בארץ. ממקימי “מיתר” ו-“שיח”, שניהם מרכזים לחינוך דיאלוגי. וכאמור כתב ספרים רבים במגוון נושאים שבכולם יש כמיהה לחופש ולחיבור עם האחר ועם הרוח.

יצרתי קשר עם דני לאחרונה, בעקבות פוסטים שהוא החל לפרסם בנושא כסף. פוסטים שאני מאוד ממליץ לקרוא. שמחתי מאוד לפגוש בו פנים אל פנים, לשאול שאלות שהיו לי, וגם שאלות שחברות שמתעניינות בחינוך העלו, ולשמוע מעט יותר לעומק על הגותו ועל החיבור בין הרוח למעשה.

למי שרוצה למשוע עוד מהחכמה שני מביא, אניממליץ לקרוא בספריו, ולמי שרוצה להתחיל בקטן מוזמן לצפות בסדרת הסרטונים שלו בנושא חינוך בעד האדם.

שתהיה האזנה מעוררת ונעימה