לקרוא את 1984 ב-2024

היום לפני עשור פרסמתי את הטקסט המכונן (בעיניי…) – המלחמה היא מפלטו האחרון של העשיר. אז זה היה לאחר המבצע האחרון (באותה תקופה) והמדמם מכולם (לאותה תקופה) בעזה – מבצע צוק איתן. עבר עשור, ועדיין הטקסט רלוונטי, רק שהמציאות נהייתה הזויה יותר ויותר.

על האבל שלי על עזה, על מה שקורה שם, ומה שזה עושה לנו ועלול לעשות לנו, כתבתי גם ב-2018 וגם לפני שנה.

כדאי לקרוא את הטקסטים ההם אם טרם קראתם. בטקסט ההוא מ-2014, ציטטתי חלקים מתוך המסה "מלחמה היא שלום" שלקוחה מתוך הספר 1984. הנה עוד קטע מאותה מסה:

"אפילו האזרח [חבר המפלגה] האחרון בשורה מצפים ממנו שיהיה בן-סמך, חרוץ ואפילו נבון בגבולות מצומצמים, אך גם שיהיה קנאי, נוח להאמין ונבער, שקשת רגשותיו נעה בין פחד, שנאה, סגידה ושיכרות-נצחון. לשון אחר, מן הצורך שעולמו הנפשי יהי עולם-נפש המתאים למצב-מלחמה. ולא חשוב אם אכן מתרחשת המלחמה בפועל ממש;

…כיוון שנצחון מכריע אינו בגדר האפשר, לא חשוב אם המלחמה מביאה נצחונות או תבוסות. כל הדרוש הוא שמצב-המלחמה יהיה קיים.

פיצול-התבונה שתובעת החברה מאזרחיה [המפלגה מחבריה], שנקל יותר להשיגו באווירה של מלחמה, הוא כללי כמעט, אבל ככל שמגביהים לעלות בסולם-הדרגות, הוא נעשה מובהק יותר. דווקא בחוג הפנימי בולטות ביותר ההיסטוריה המלחמתית ושנאת האויב. בתוקף סמכותו כמנהל, שומה על חבר החוג הפנימי [גנרל, מנהל תאגיד, חבר ממשלה וכו'] לדעת לעיתים קרובות כי פרט זה או אחר בחדשות המלחמה הוא כוזב, ולפעמים לא נעלם ממנו כי המלחמה כולה כוזבת או שאינה מתחוללת כלל או שהמטרות שלשמן היא מתנהלת שונות לגמרי מן המטרות המוצהרות; … בינתיים אין חבר החוג הפנימי מפקפק אף רגע באמונתו המיסטית כי המלחמה אמיתית, וכי סופה להסתיים בנצחון, ומעצמתו  עתידה לצאת ממנה שליטה גמורה על תבל ומלואה…." (1984).

סבבה, אבל מה עם חמאס והחזבאללה ואיראן והטרור והאיסלם הקיצוני?

האיסלם הקיצוני הוא אכן בעיה. והטרור הוא גם בעיה. העניין הוא שממשלת ישראל, וממשלות המערב משתפות פעולה עם הקיצונים. אם רוצים למתן, אי אפשר לשלוט צבאית באוכלוסיה, לאפשר לחיילים ולפורעי חוק להשחית ולהתעלל בהם, אי אפשר להפציץ אוכלוסיה שלמה, אי אפשר להשתלט על עוד שטח ולבנות עוד חומות ועוד כלי מעקב שליטה ונשק.

כלומר אפשר, אבל אי אפשר לא לחשוב שזה לא יביא תגובה והקצנה ויהיה כר פורה ל"טרור".

האנשים במדינות ערב חיים תחת שלטונות מדכאים, אלימים, ומושחתים. ורובם נתמכים על ידי ארצות הברית, בנשק ובכסף – ערב הסעודית, קטאר, כווית, מצרים, ירדן, איחוד האמירויות. כולן דיקטטורות, משתפות פעולה עם ישראל, תחת המטריה הגרעינית של ארצות הברית.

ומה לגבי ציר ההתנגדות – איראן, סוריה, לבנון, תימן, עיראק? שם יש יותר כאוס, מדינות מתפרקות, עם גורמים צבאיים שאינם תחת שלטון המדינה הרשמי – החות'ים בתימן, החזבאללה בלבנון, וכוחות מזויינים שכבר אי אפשר לעקוב אחריהם בעיראק. גם הם לא חופשיים. גם הם נלחמים ומשקיעים בחימוש ובאמצעי מלחמה, בחסות המעצמות האחרות רוסיה וסין (איראסיה ואיסט אסיה?).

אז מה עושים?

נלחמים…

ובינתיים מי מרוויח?

התסביך התעשייתי-צבאי של אומת ההיי-טק והיזמות (של אמצעי המעקב והשליטה)

ישראל היא אחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם, באופן אבסולוטי, והראשונה בעולם ביחס לגודלה ולגודל הכלכלה שלה. למעשה חלק נכבד מהתוצר הלאומי מסתמך על תעשיות בטחוניות.

המצב הזה שבו ישראל היא בו זמנית מדינה עם איום בטחוני מתמיד, מדינה שיש אוכלוסיה של מיליוני אנשים שנמצאים תחת שליטתה הצבאית לארוך עשורים רבים (מה שקוראים פלסטינים), ושיש לה את אחת מהתעשיות הבטחוניות המתקדמות בעולם, שלמעשה מרוויחה מהמצב הזה, הוא איך לומר מעלה כמה תהיות… שלא לומר מתוסבך באופן מהותי.

ישראל מרוויחה מהמצב הבטחוני שלה, על ידי הנסיון שהיא צוברת, הן בפיתוח אמצעי מעקב, שליטה, דיכוי והרג, והן בתפעול שלו בשטח על אוכלוסיה חסרת זכויות שנמצאת תחת שלטון צבאי מתמשך.

בהמשך ישראל מייצאת את הטכנולוגיה והנסיון שלה למדינות אחרות בעולם. ישראל ייצאה נשק וידע בטחוני למספר רב של שלטונות רודניים בעולם, כולל החונטה בארגנטינה שהעלימה בין היתר אלפי יהודים, ועד לדרום סודן כיום.

עזה ויהודה ושומרון הפכו לשדה הניסויים, או "המעבדה" כפי שקורה לזה יותם פלדמן בסרטו. כך עלול להיווצר מצב שבו נראה עוד ועוד משטרים שמשתמשים באותם שיטות לדיכוי חלקי אוכלוסיה, ועוד ועוד חלקים של האוכלוסיה שפעם היו חופשיים, ומוצאים עצמם כעת מדוכאים, או לוקחים חלק במנגנוני הדיכוי, כפי שקורה מאז ה-7 באוקטובר.

מאז פרוץ המלחמה האחרונה (שטרם תחקרו אותה, ועד היום לא ברור מה המטרות שלה), כסף רב זרם אל חברות בטחוניות ויצרניות נשק כמו אלביט, התעשייה האווירית, רפא"ל, ושלל חברות אמריקאיות שישראל מקבלת מהן "סיוע בטחוני":

"גם האמריקאים נהנים מהפיתוחים המשותפים, כפי שמשתקף במקרה מגן אור. המערכות הללו לא רק מפותחות באופן משותף, אלא גם המלחמה מאפשרת התנסות מבצעית בהן. החברות האמריקאיות נהנות כי הכסף מהמלחמה זורם גם אליהן, וזה לא שישראל יכולה לבוא ולהגיד 'אני משאירה הכל אצלי'", אומר יקי דיין, לשעבר קונסול ישראל בלוס אנג'לס.

בראיון המטריד והמפורט (והארוך, אבל שווה האזנה!) הזה דנים העיתונאי אוון ג'ונס והחוקר האוסטרלי היהודי ג'רמי לוינסטיין כיצד עזה יכולה להפוך להיות העתיד של כולנו אם לא נפקח עיניים:

ואילו בפודקאסט הזה מתאר סבסטיאן בן דניאל הלא הוא ג'ון בראון הידוע לשמצה, כיצד ישראל משתמשת בבינה מלאכותית כדי לייצר מטרות בעזה, ובהמשך, כפי שכבר הבנו, למכור את המערכות הללו לכל דורש, כלומר לכל מי שמוכן לשלם:

אוקיי אז מה זה אומר?

אם נפסיק את השליטה בשטחים ובעזה אז פתאום יפסיקו לנסות לרצות לגרש ולהרוג אותנו? אם אנחנו נפסיק להתחמש אז הרי מישהו אחר יתחמש ויעשה זאת לנו…

זה ההגיון שרוב הישראלים חיים איתו. גם של איום קיומי מתמיד, גם של המשך לחימה ושליטה ותקיפה של כל מי שמאיים עלינו, וגם של השקעה מסיבית בתעשיות בטחוניות שיוצרות רווח כלכלי עבור חלקים גדולים מהחברה, ובכך למעשה להוביל את החזית של התסביך התעשייתי הצבאי האזורי, שלא לומר העולמי.

וישראל היא לא לבד. מדינות המערב, המעצמות שבעבר (ואולי עד היום) שלטו ברוב העולם, ויצרו יתרון טכנולוגי ופיננסי על שאר העולם, מחמשות את עצמן, ומייצאות נשק לכל העולם, מדכאות אוכלוסיות, כובשות, מפציצות ומנצלות את מי שצריך, בזמן שהילדים שלהם יכולים ללכת בבטחה יחסית ובשקט לבתי ספר מתקדמים חינוכית וגני שעשועים יצירתיים ובטוחים.

ובכן זו אשליה. והיא תתנפץ עלינו, שלא לומר מתנפצת בימים אלו ממש.

המחשבה שאפשר להמשיך ולהיות שדה ניסוי ענק בבני אדם, ולא להיות מושפעים מכך.

להמשיך לחיות חיים "נורמלים", לעשות מסיבות טראנס ולגור בשקט (נובה וישובי העוטף) ליד אחד מבתי הכלא הגדולים בעולם (עזה), לחטוף ולכלוא אלפי בני אדם ללא משפט (מעצרים מנהליים), ולא לחשוב שיום אחד יחטפו לנו.

להלחם בטרור על ידי "הרתעה" שהיא בעצם מילה מכובסת להפחדה, שהיא בעצם מילה אחרת לטרור שמשמעותה באנגלית זו אימה (טרוריסט – מטיל אימה).

לפתח מערכות נשק ושליטה, ולנסות אותם על בני אדם, ואחר כך להרוויח מכך כסף, ולחשוב שזה לא יחזור אלינו בהפוכה.

"הנצחון המוחלט" או "לנצח נחיה על החרב"

"כלי-מלחמה, אפילו אינם מושמדים בפועל ממש, יצוּרם הוא דרך נוחה להשתמש בכוח-עבודה בלי לייצר שום דבר שאפשר לצרוך אותו. נושאת מטוסים, למשל, גלומה בה עבודה שהיתה מספקת לבניית כמה מאות אניות-משא. בסופו של דבר היא מתיישנת ונעשית גרוטאה בלי שהביאה תועלת חומרית כלשהי לשום אדם, ושוב מושקעת כמות עצומה של כוח-עבודה בהקמתה של נושאת מטוסים חדשה."

"פעולתה העיקרית של מלחמה היא השמדה, לאו דווקא של חיי אדם, אלא של פרי עבודת האדם. מלחמה היא הדרך לנפץ לרסיסים, או לזרוע בחלל האוויר, או להטביע במעמקי הים, חומרים שאילמלא כן אפשר להשתמש בהם כדי להרבות את רווחתם של ההמונים, וממילא, במרוצת הזמן, להרבות את השכלתם ותבונתם… …המלחמה, נשים נא לב לכך, לא זו בלבד שהיא מביאה לידי ההשמדה הדרושה, אלא שהיא עושה זאת באופן נוח להתקבל מבחינה פסיכולוגית. עקרונית היה פשוט מאד לבזבז את עודף כוח-העבודה המצוי בעולם על ידי בניית מקדשים ופירמידות, על ידי חפירת מנהרות וסתימתן, או אפילו על ידי יצור כמויות עצומות של סחורות והעלאתן באש לאחר מכן. אבל בכך היה נמצא רק הבסיס הכלכלי, ולא הרגשי, לחברה הירארכית". (שוב 1984)

כולם מדברים על המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר, אבל לא על המצב המלחמתי המתמיד של ישראל, על המצור על עזה, על סבבי האלימות המסלימים, על אינתיפאדת אל אקצא שעדיין חיה אצל כל-כך הרבה אנשים, ועל השליטה הבלתי פוסקת על מליוני פלסטינים, שכוללת מניעת חופש תנועה, סנקציות כלכליות, הריסת בתים, גירוש, כליאה, עינויים, הרג, והשחתה של רכוש ויכולת פשוטה לחיות.

על השימוש בשכול ובטראומה כדי להמשיך ולהנציח את המלחמה ואת תחושת הרדיפה.

ההתחמשות של חזבאללה בטילים וברחפנים מתאבדים, וההתחמשות של חמאס, הולכות יד ביד עם ההתחמשות של ישראל במטוסי קרב, כלי טייס מאוישים מרחוק, טילים נגד טילים, טילים נגד כטב"מים, מערכות לייזר נגד טילים, מערכות מעקב ושליטה מתקדמות, ועוד ועוד. אין סוף לייצור של מערכות נשק, שאמורות לכאורה לשפר את "הבטחון".

בניגוד לנתניהו שמודיע על העתיד הצפוי לנו – חיים על החרב, ומבטיח לנו "נצחון מוחלט" שמחכה ממש מעבר לפינה, אייזנהאוור – נשיא ארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה ומי שפיקד על כוחות הצבא האמריקאי באירופה בזמן המלחמה, התריע על כוחו הגדל של ה"תסביך התעשייתי צבאי" בנאום הפרישה שלו ב-1961:

האם אפשר להפסיק את מירוץ החימוש?

יש לי כל מיני מחשבות בנושא, אבל אין לי תשובה. אני נותר אילם למול מימדי המפלצת הזו.

הייתי רוצה לשמוע מכם, מה זה מעלה, חוץ מייאוש ופחד (שגם אצלי עולים). מה דעתכם? האם יש תקווה? האם יבוא שלום עלינו ועל כל העולם? ואם כן אז איך?

ונסיים בכל זאת בנאומו המרגש של ביל היקס שנותן לנו הצצה למה אפשרי

אם נרצה…