האם זהות היא משהו שנותן לנו בטחון ומאפשר לנו לפעול בעולם, או משהו שמגדיר אותנו ומגדר אותנו ויוצר הפרדה בינינו? או גם וגם? וכיצד ניתן לייצר שיח של זהויות שוויוני ומכ

ראיון עם אלכס קצ'אן על אקו-חקלאות ועל ההשפעה שיש לגידול מזון וצריכתו על התודעה האנושית.

מעבר מתל-אביב לבית שכור בבנימינה, מלווה בתחושות מעורבות, של חזרה למקורות וקירבה למשפחה וגם קצת חששות.

חזרתי משלושה שבועות מהנים של טיול משפחתי וזוגי והתנדבות בקרואטיה. ארץ עם טבע מדהים ואנשים חביבים. קצת חוויות ותובנות מחווית התיירות בחו"ל הראשונה שלי מזה שש שנים.

אירחתי בדירתי לשיחה את אורי בנקהלטר, מוזיקאי, שדרן רדיו, ודי ג'יי. שוחחנו על מוזיקה ככלי לשינוי תודעה, על מוזיקה מקודשת כ"תדר" מסוים ולא כניגוד למוזיקה של "חול", על בבילון והסיסטם, על זכויות יוצרים ועל שרי אריסון, מוזיקה כגשר בין תרבויות, קהילה והשראה. וגם יש קצת מוזיקה בין כל הדיבורים. האזנה נעימה

לפעמים אני קצר רוח, רוצה שדברים יקרו, שפרויקטים יתחילו או יתקדמו, שהמחשב יפסיק להתקע, להתמלא בעונג או רגש, ולהפסיק לחכות שמשהו יקרה. ואז אני נזכר לנשום…

לרגל חג החירות וליל הסגר

כמה סיפורים על חופש ושלילתו, על פלסטינים, נשים, טרנסג'נדרימיות, חיות ושאר זהויות

הרהורים על ביטוי, התנגדות, תסכול, עבודה ביחד ולחוד, ותפיסה בין-הוויתית שבה אנחנו אף פעם לא באמת לבד

לעתים נראה שהכל כל-כך רדוד וחסר עומק. האם אפשר להיות גם מעניין וגם מעמיק?
או שיש מקום רק לססמאות קליפים ודחקות?

פעמים רבות ואולי כל החיים אני מסתובב עם התחושה שאני לא מספיק טוב. שלא משנה לכמה אנשים אעזור, כמה אנסה להיות תומך, מכיל, שמח, זה לא מספיק. אני לא אהיה לעולם בן מספיק טוב. בן-זוג מספיק טוב. אדם מספיק טוב. מהיכן מגיעה התחושה הזו? והאם ואיך ניתן לשנות את האמונה הזו?