על קוצים וקיצונים

השבוע חזרתי מטיול לקטים של חמישה ימים,

טיול שחשבתי לצאת אליו כבר כמה שנים, ורק כעת לקחתי החלטה ויצאתי.

זה קרה בעקבות מפגש "מקרי" שלי עם אופק, מי שהפך את טיולי הלקטים למפעל חיים,

סיפרתי לו שאני רוצה לצאת, והוא אמר לי שיש טיול בקרוב שיוצא על יום הזכרון ויום העצמאות.

מכיוון שאלו ימים שאני גם כך מעדיף לבלות בטבע,

כדי להזכר באחדות שלנו ולא להישאב לתודעת הנפרדות שהימים האלו מתחזקים,

נרשמתי בשמחה ואחרי כמה ימים מורטי עצבים של רשימת המתנה, יצאתי לטיול.

חזרתי נפעם, ונרגש, מרומם ומהופנט מהכח של הטבע, של הביחד ושל הרצון והמסירות של אופק לרעיון.

 

אז מה ליקטתי?

טיול לקטים, בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, זה לא רק ליקוט צמחים,

מדובר על חוויה רב-חושית, חברתית, ואנושית פותחת לב ומשנת תודעה.

אני לא יכול לספר יותר מדי, כדי לא להרוס את ההפתעה, אבל בכל זאת אספר כמה חוויות ורשמים,

שאפשר לקרוא עליהם גם באתר הלקטים מטיילים:

ללקט מתנות

להיות לקט פירושו לחיות ברוח המתנה.

אין הכוונה לחזור בהכרח לחיות חיי אדם קדמון, אלא לפקוח עיניים ולראות את המתנות

שיש לי להציע לחיים ושיש לחיים להציע לי –

עצי התותים והשסק שבשלים כעת ורק מחכים שמישהו יקטוף אותם,

ואז לבוא ולקטוף אותם ולהציע לאנשים אחרים שאולי לא ראו או לא מכירים.

לחייך לעוברים ושבים, ולראות את היופי של אנשים.

לקחת ולתפוס טרמפים מתוך אמונה שיעצרו לך, ומתוך רצון לפגוש אנשים.

ברגע שאנחנו יוצאים עם כוונה כזו ליום שלנו, נפתחות בפנינו המון הזדמנויות

וכך אנו חיים את התרבות הלקטית גם בעיר וגם במאה ה-21.

לפגוש קוצים

אחד הדימויים שהשתמשנו בו בטיול הוא "לפגוש קוצים".

הרעיון הוא שיש דרך לגשת לקוץ – במודעות, ברכות, בפתיחות, ואז הוא לא כל-כך כואב.

אבל אם באים בהתנגדות, בנוקשות, בפחד, אז ישר הקוצים מתחילים לשרוט ולהתקע,

ולא נותר לנו אלא לברוח בבהלה.

בחיי אני פוגש קוצים רבים – של חוסר חיבור, בדידות, שעמום, כאב, חרדה.

לעתים אני בעצמי הופך לקוצני, מרחיק מעליי אנשים, מתבודד, עוקץ.

כולנו קוצניים לפעמים, אבל האם אנו קיצוניים?

זרעי גדילן – גם קוץ יכול להיות מזין

כלוב של זהב

הסתובבתי במשך חמישה ימים ללא טלפון, ללא אזניות, ללא פנס, ללא קרם הגנה וללא דוחה יתושים,

גם ללא אוכל, ללא מים, ובכל זאת שרדתי ואפילו נהנתי והתמלאתי. האין זה מוזר?

כל ה"ללא" האלו מאפשרים לנו בעצם לחוות "כן" להרבה דברים אחרים –

מגע ישיר ולא מתווך שלנו עם הטבע, עם אנשים, עם הגוף שלנו, עם הרגשות והכאבים.

כיום אנו נמצאים בסוג של עבדות מודרנית, את זה ידעתי לפני הטיול

אבל בטיול יש הזדמנות לחוות את החופש שקיים ממש מתחת לאף,

אם רק נרשה לעצמנו לעזוב את חוף המבטחים של הטכנולוגיה והבתים,

…ונצא למסע חקירה אל עבר הלא נודע, אל חוסר הוודאות וההרפתקה

"Did they get you to trade your heroes for ghosts?

Hot ashes for trees?

Hot air for a cool breeze?

Cold comfort for change?

Did you exchange a walk on part in the war for a lead role in a cage?"

Pink FloydWish You Were Here

 

תלבושת טבעית

הטיולים הם סביבה אוהדת ומעודדת כנות ולכן שוטטות ב"תלבושת הטבעית" שלנו מבורכת בכל עת.

כאשר חזרתי וסיפרתי  לידידה שלי על כך שחלקנו טיילו בעירום חלק מהזמן,

היא מיד יצאה למגננה על התרבות הלבושה, וטענה שבעירום יש מן ההתרסה,

שאין צורך לבוא ולנופף באיברי המין שלנו, שיש מקום לכבד,

ושהיא בעצמה לא רוצה לראות בולבול

במיוחד כשהיא אוכלת…

אמרתי לה שאני לא מבין למה היא במגננה, ומה כל-כך מאיים או מתריס בעירום, במיוחד כשהוא בטבע?

הצלחנו להגיע להבנה מסוימת, ועדיין אני שומר על עמדתי שעירום הוא דבר מבורך,

ושיש לעודד אותו ולאפשר לעצמנו עוד ממנו, בעוד מקומות, מבלי להתבייש.

אבל אולי אני קיצוני…

 

 

 

להיות קיצוני

אורח חיים לקטי נחשב בימינו "קיצוני".

ללקט פירות עלים, שורשים ואגוזים, נחשב קיצוני.

אבל להתלבש בבגדים שקנית לעבודה ולנסוע כל יום שעתיים בפקקים,

במכונית שאתה עדיין משלם עליה,

כדי להגיע לעבודה, שאתה לא בהכרח אוהב או מאמין בה

רק כדי לשלם על המכונית והבגדים ועל המשכנתא של הבית שקנית,

ושאותו אתה משאיר ריק כל היום כדי שתוכל להרשות לעצמך לגור בו –

זה נורמלי…

 

בכלל, השימוש במושג קיצוני,

נעשה פעמים רבות על ידי אנשים שרוצים במודע או שלא במודע,

לשמר את מבני הכוח הקיימים, ולא רוצים בשינוי רדיקלי (שורשי).

כך אפשר לראות כיצד אנשים שמגדירים את עצמם "ימין או מרכז",

מכנים במושג "שמאל קיצוני" את כל פעילי ארגוני זכויות האדם.

כך נעשית גם השוואה בין "שמאל קיצוני" לבין "ימין קיצוני",

במטרה להפוך את המרכז לנורמלי.

העובדה ש"השמאל הקיצוני" דואג לעזרה רפואית ומשפטית, מונע הריסת בתים, ודואג לזכויות מיעוטים,

בעוד "הימין הקיצוני" שורף עצים, זורק אבנים על עיתונאים, ובקבוקי שתן על משפחות שכולות, מאיים על רועים בדווים,

לא משנה, הם שניהם – קיצוניים.

וכך המרכז יכול להמשיך – לכלוא אנשים ללא משפט, לבנות עוד ועוד מרכזי צריכה, לגדל ילדים כדי שילכו לצבא, לבנות חומה באורך 600 ק"מ, להשליט סגר על מיליון וחצי עזתים, לאפשר סחר בנשים, לסבסד את תעשיית השעבוד והרצח של בעלי חיים, ולצפות בחדשות של בעלי ההון – ולטעון שזה נורמלי.

העיקר לשמור על "דרך האמצע" ולא להיות קיצוני…

ובכן, אמר לנו כבר חכם אחד פעם,

שזה לא נורמלי להיות נורמלי:

 

 

חזרתי מהטיול מלא התלהבות ואנרגטי,

וגם החלטתי לא להיות קיצוני,

ולכן אני הולך לאכול "רק" ארוחת בוקר נאה מפירות וירקות (לרוב סוג אחד של פרי בשל הכי מומלץ),

ובשאר היום להמשיך לאכול את התזונה הצמחונית שלי (של אוכל שהוא לעתים מעובד ונעשה בתנאי עבדות),

אני הולך לחבק "רק" עשרה אנשים ביום 🙂

ואני הולך לספר לאנשים ששואלים אותי מה אני עושה –

שאני מתחיל ליצור קהילה לימודית שלומדים וחוקרים בה חיים של חיבור, תלות-הדדית ואחדות… 🙂 🙂 🙂

נשמע קיצוני?

מזמין אתכם לשתף בתגובות, גם על הקוצים שלכם ועל המתנות.

כי מה קיצוני ואיזה חיים אנחנו רוצים ויכולים לחיות תלוי בכולנו

אם נרצה…

14 תגובות “על קוצים וקיצונים

  1. אתה נפלא בקיצוניותך הרכה… אוהבת ומתחברת לכול. בהצלחה לכל הקיצוניים באהבה, בחמלה ובתבונה.
    אגב, כיף שנחסמתי מפייסבוק, כך יש לי זמן לקרוא גם את הבלוג שלך.

  2. מסע לקטים מופלא . תמונה שלך בעירום, זה די קיצוני. צריך לחשוב על כל מי שקורא כאן ומסתכל.
    באמת לא צריך להיות קיצוני. מנסה להבין את המציאות המורכבת כאן. אני למדתי לאהוב את העבודה שלי, אבל לפעמים לא מרגיש טוב. אז היום לא הרגשתי טוב כ"כ, והחלטתי שוב לעשות לי יום מחלה.
    אז אמא שלי מטלפנת עלי, וכועסת עלי שאני חולה, ושהפסדתי יום עבודה.

    בקשר לטיול לקטים, אני זוכר שליה שלחה לי פעם מייל, בתקופת מהפכה של אהבה, והזמינה אותי לטיול כזה. אני לא בדרגה רוחנית כ"כ לעשות דברים כאלו,. אבל אתה ארני, בתודעה גבוהה, רוחנית גבוהה מאוד. יש הרבה מה ללמוד ממך, כל טוב, ולהתראות,
    שבוע טוב, אלון :).

    • הי אלון,
      תודה על תגובתך.
      אני בהחלט חושב על כל מי שקורא את הבלוג, אך הסיבה שפרסמתי תמונת עירום היא שאני לא חושב שזה קיצוני, אלא משהו טבעי ויפה שאם נראה עוד ממנו, אז תהיה יותר סבלנות ופחות אלימות בעולם.
      מי שלא מעוניין לראות יכול לא להסתכל…
      לגבי תודעה גבוהה – אני לא בתודעה יותר גבוהה או נמוכה משלך. פשוט עם סקרנות ומוכנות להתמודד עם מה שיבוא. לכל אחד יש רמת קושי והתמודדות שונה. אתה מתמודד עם הרבה יותר קשיים ממני לדעתי וסחתיין עליך!!
      חיבוק

  3. איזה כיף שחלקת. בהחלט החיים האלה מלאי מתנות ורק נותר לנו הוא ללקט אותן. פשוט להושיט את היד ולאסוף, זה כה פשוט. זה שם!
    אבל לצערי רובנו עיוורים ונוח לנו להישאר בדיוק באותו המקום שאנו נמצאים בו.
    הטיול שיצאת אליו הוא חממה מושלמת להתבוננות על דפוסים ושבירתם, על דרכי חשיבה ישנות ופתח לשינוי. כי שינוי=צמיחה.
    גם אני לקחתי חלק בטיול הלקטים ונוכחתי לראות כמה קל זה להניח בצד את הנייד ושאר המסכים ופשוט להיות אתה בטבע. בן אדם נקי משיפוטיות, ילד תמים (רוב הזמן) במרחב הפראי.
    כשאתה עסוק רק בללקט, כשהמטרה היא רק לטייל בטבע ולהיות החיים ממש יפים 🙂
    אהבה!!

  4. אחלה של פוסט , עד שהגעת למחלקת השיפוט והמשפטים על אנשים שחושבים ומאמינים אחרת ממך.
    אתה חושב שהשמאל הקיצוני הוא מופת ודוגמה בעוד הימין הקיצוני הוא הזוי ואלים.
    יש לי חדשות בשבילך:
    אני גם לקט, גם טבעוני, גם אוהב אדם, גם מאמין שהשעבוד המודרני מסית אותנו מדרך הטבע ועוד .
    העניין הוא שאני זוכר מה ערבים עשו לאבות אבותיי.
    אני זוכר שאחד מהם רצח את סבא של סבא של סבא של אבא שלי בשנת 1851 וזה היה מלא מלא זמן לפני "הכיבוש".
    רב זלמן צורף הוא הנרצח בפעולות האיבה הראשון שמדינת ישראל מכירה בו והוא לא נרצח בגלל "1967" אלא בגלל שהיה יהודי ורצה להיות ישראלי שוב אחרי כל שנות הגלות.
    שלא לדבר על כל הפרעות שערבים מהמניין, אלפי מתפרעים ורוצחים מחברון ושאר אזורי הארץ בשנת 1929 ביצעו בבני עמי.
    ולכן אני, הטבעוני, הלקט וכל השאר, ימני קיצוני.
    כי תאב חיים אני!!
    וכשרוצים לרצוח אותי אני לא מתבלבל, אני מחזיק חזק ומתגונן.
    יש מחיר שמישהו צריך לשלם על רצוני לחיות בארץ ישראל, כי מה לעשות שזה המקום הטבעי שלי.
    כי מי זה ישראל?
    כל אחד מוזמן לענות על השאלה הזאת לבד.

    הרבה אהבה ואור לכולם.
    פז

    • הי פז,
      תודה על תגובתך.
      אני שמח לראות שיש מי שחושב אחרת ממני על אף שהוא לקט וטבעוני.
      לגבי הגדרתך את "ימין קיצוני" אני לא מבין למה אתה מתכוון?
      אני ניסיתי לתת דוגמאות לפעולות שאני לא מסכים איתן (זריקת בקבוקי שתן, שריפת עצים), לבין פעולות שאני כן מסכים איתן (עזרה משפטית ורפואית).
      אני לא מדבר על 67, וגם לא על 48. נתתי את הדוגמאות כדי להבהיר את מושג הקיצוניות
      זה שערבי רצח את סב-סב-אביך זה כואב, אבל לא הבנתי איזה "חדשות יש לך בשבילי"?
      שוב תודה על תגובתך, זה דיון חשוב בעיניי, ואשמח לשמוע יותר

  5. ארני,
    החדשות הם שיש אנשים שפויים בכל קצות הקשת החברתית. גם בקצוות.
    אי אפשר להכליל על אנשי ימין קיצוני שהם שורפי וזורקי ושלל מעשים זדוניים, כמו שלא ניתן להגיד שכל אנשי השמאל הקיצוני הם עזרא נאווי או כאלה שמטילים רפש על צה"ל, צבא העם, ששומר עליהם בחיים.
    מה ששם את רוב האנשים שרוצים להיות בקצוות זה ההבנה שאין פתרון ביניים. זה או זה או זה. זאת הבנה עמוקה ויסודית.
    אתה, אולי שלא בכוונה, הכנסת לפוסט השמצות עלי ועל שכמותי אפילו שזה קומץ מזיק שעושה את הרושם. ולכן הגבתי.
    אולם הפוסט הוא על לקטים, שזה אחד הדברים שמחברים בינינו ואולי נמצא מקום לדיון הזה במקום אחר.
    אושר בלב.
    אגב ישנם המונים בקרב בני עמך שזקוקים לעזרה משפטית ורפואית. כשהיריעה קצרה מלעזור לכולם נראה לי יותר אנושי לעזור לאנשים בקרבך מאשר לזרים
    פז

    • אני לא בהכרח מסכים עם ההגדרות שכתבתי ל"ימין קיצוני" או "שמאל קיצוני".
      ולא הבנתי איך העלבתי אותך?
      אתה מגדיר את עצמך ימין קיצוני (אם הבנתי נכון)
      מדוע?
      מה זה אומר?

  6. ניסיון העבר וההווה מלמד אותי שאף עם אינו מוכן לתת את אשר שלו לעם אחר ( אם קיים עם פלסטיני זה כבר דיון אחר).
    וגם כאשר חלק מהעם שלי הסכים לעשות זאת, תהינה הסיבות אשר תהינה,העם שמנגד שלרגע לא הפסיק לתייג אותי כאויבו, מסרב לחשוב על האפשרות של לחיות איתי בשלום. עבורם אנחנו הפולשים והגוזלים. אני יכול להבין אותם וגם אני הייתי מתקומם כמוהם.
    העניין הוא שארץ ישראל היא ארץ ישראל ולא ארץ פלסטינה. גם כשניסו לשנות את שמה ואת שם ירושלים לאליה קפיטולינה זה לא עבר לאורך זמן. אף אחד לא מכיר אותם כך. ישראל היא ישראל וירושלים היא ירושלים.
    אני לא דתי אולם לעם שלי יש והיו מנהגים כאלה שייחדו אותם כך. זהו השבט שלי וזאת האדמה שלו. יש לנו כאן ראיות היסטוריות שמוכיחות שאנחנו לא אורחים כאן.
    תוסיף את כל הנרצחים והפצועים שנגרמו ע"י שכנינו למשוואה ותראה שאין להם כוונה לתת לך לחיות פה בכלל שלא לדבר על לחיות פה בשלום.
    אתה שואל אותי מה הפתרון?
    האם לעולם נחיה על חרבנו?
    אני לא יודע.
    אבל זה לא מטריד אותי כמו שמטרידה אותי העובדה שהעם שלי מתאבד על החלום לחיות בשקט.
    אין לי עם אחר ואין לי ארץ אחרת.
    אני נשאר כאן ומגן על הטריטוריה שלי בדיוק כמו כל מין טריטוריאלי אחר.
    איך אתה רואה חייך כאן?
    מה שומר עליך מקושר עם האדמה?

  7. פז יקר,

    דווקא לי זכור שסבא של סבא של סבא של אבא שלך בשנת 1851 נרצח לא רק בגלל שהיה יהודי, אלא בעיקר כי היה הומו.
    לכן, אני ממליץ שנלך בכוח החרב נרחיק ונדכא את כל הנכדים של ההומופבים מ1851 שזה בעצם כולם כמעט.

    מי קבע שהזהות העיקרית של אדם היא דתו.. לאומו..? מדוע לא נטייתו המינית? ואולי גילו? נחלק את האנושות לפי אהדת קבוצות כדורגל שונות? אולי נשים את החנונים נגד הספורטאים דווקא? אולי את העשירים נגד העניים? את האתיופים נגד התאילנדים?

    נהרוג את כולם? ומה אם יהיה לי ילד שפתאום יתאסלם וירגיש במהותו ערבי בכלל – אכחיש את קיומו?

    אתה עסוק בתיעדוף אוכלסיות שלמות – שזה אנטי-לקטי בעליל.
    הלקטים אוכלים מה שיש, מחבקים ואוהבים את מי שפתוחים לקבל אהבה – אפילו יהודים סטרייטים שמתקרבנים לתחתית ומצדיקים פשעים בהווה בגלל מה שעשו לסבא של סבא של סבא שלהם.

    שבט זה כמה עשרות אנשים. ולפי דונבר מקסימום 150
    https://en.wikipedia.org/wiki/Dunbar%27s_number

    זהו גבול טבעי על כמה תחרות וכמה מלחמה.
    ברגע שאתה מזדהה "שבטית" עם אלפים, ומליונים, אתה למעשה מאפשר מלחמות בקנה מידה שיפגע במיוחד בילדייך – כי העולם שאתה משאיר להם – עגום ביותר.

  8. איזבל
    מצחיק שאתה חושב שאני מתקרבן בגלל סבא של סבא של סבא.
    אני בכלל עסוק בלשרוד במזרח התיכון שנכון לעכשיו מחולק לעמים.
    בכוחו של עם לשרוד. לכן חברנו יחדיו לשיטה המחורבנת הזאת. בשביל לחיות.
    תהיה שבט
    תהיה יזידי
    תהיה מי שאתה רוצה
    ובהצלחה עם שכניך!!
    הם אוהבים אותך ומצפים לראותך מלקט בשדותיהם.
    לא בטוח שאחרי סיבוב כזה תזכה להמשיך לנשום או להביא ילדים לעולם. אולי בעצם כן.
    לך תדע מה יצא ברולטה.
    בכל מקרה אני חופשי לאהבה ומשתדל לעשות כמה שיותר טוב עם כולם

    • שלום פז,
      אני שמח על התשובות שלך, ושומע את הרצון שלך לטוב.
      אני עדיין לא מבין למה אתה מגדיר את עצמך ימני קיצוני?
      אני מבין שיש לך פחד מהערבים, כמו לרוב תושבי הארץ היהודים. פחד שמוזרק אלינו מגיל קטן, דרך טקסים, וצפירות, וחדשות, וספרי חינוך, וכמובן דרך מלחמות, טילים, פיגועים ואזעקות.
      הפחד הזה בעיניי הוא לא מחויב המציאות.
      לגבי השאלות שלך –
      אני רואה את חיי כאן כמי שנולד כאן לתוך מציאות מסוימת. אני רואה את תפקידי לקדם שלום, חופש ואחווה בין האנשים שחיים כאן – יהיו יהודים, ערבים, אריתראים, יזידים, הומואים, טרנסג'נדרים, חרדים, מתנחלים או כל הגדרה אחרת שתמצא. כחלק מחיי אלה אני מנסה לראות אלו הגדרות כבר לא משרתות אותי (לאום, דת, ועוד) ואילו כן (זהות על בסיס תרבות – שפה, מקום מגורים, מנהגים) ומנסה ליצור חיבור עם כמה שיותר אנשים על בסיס זה.
      לגבי מה שומר עלי מקושר לאדמה – טיולים בטבע, לימודים לגבי הבעיות הסביבתיות שיש כאן, הסתכלות על ציפורי העיר – סיסים, יונים, עורבים, מיינות, דררות, דרורים ועוד. אני אוכל צמחוני, ואוהב ללכת יחף. אני לומד על גידולים שונים, על חקלאות, על מינים מסורתיים ומינים מיובאים ומינים פולשים. אני מתעניין בהתפלה,, אנרגיה מתחדשת, ועוד. במשך שנתיים הייתי חלק ממרכז אקולוגי לשלום וקיימות שנקרא אקומי ומזממין אנשים לבוא ולהפגש סביב הרעיון שכולנו קשורים לאדמה וכולנו רוצים בטובתה – לעבוד ולטפח אותה במקום להלחם עליה ולנצל אותה.
      כתבתי לא מזמן פוסט שמתאר קצת את הראייה שלי לגבי "הכיבוש" ואיך ניתן לסיימו, אולי תתחבר לזה. אולי לא..
      בכל מקרה מקווה שנמצא מכנה משותף לעבוד איתו:
      http://ifwewill.net/2017/02/17/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9E%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A9/

  9. תודה ארני על המילים פה ועל הטיול המשותף יחד.
    תודה על החידוד הלשוני המבורך שבין קיצוני לקוצני,
    ואכן בתוך הקוצים והקיצוניות יש פעמים רבות הפתעות
    ניסיון חיי מלמד אותי שדווקא איפה שיש לי סלידה יש לי מתנה שמחכ
    וצריך לפגוש אותה. והעולם המערבי השבע, הצרכני הכפייתי, החמדן והנהנתן
    מלא מלא בקוצים של זיהום, עבדות מודרנית, ניתוק מהטבע, עוני ועוד
    קוצים רבים שהוא כלומר אנחנו לא מוכנים לפגוש.
    אשרינו שזכינו לפגוש את הקוצים שלנו
    להתראות בקרוב בטבע הפיראי שלנו

  10. פינגבאק: בחזרה למקורות - אם נרצה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *