לחיות את הדרך

הפוסט פורסם במקור באתר קהילת השל

המכונית והמטוס

שני התחומים שבהם הטכנולוגיה והעידן התעשייתי שינו בצורה הכי ברורה את חיי הפרט הם התקשורת והתחבורה. אך בעוד התקשורת התפתחה מתקשורת המונים ריכוזית כמו רדיו, טלוויזיה ועיתון לכדי התקשורת המבוזרת של האינטרנט והסמארטפונים, התחבורה נשארה במשך מאה שנה אותה התחבורה, עם פיתוחים טכנולוגיים ששיפרו את הביצועים של הטכנולוגיה הזו, ובעיקר אני מדבר על המטוס והמכונית.

שתי הטכנולוגיות האלו שולטות בתחבורה העולמית – וכמות ייצור המכוניות מתגברת וכך גם כמות הטיסות. אנחנו יותר ויותר נוסעים ממקום למקום, בקצב הולך וגובר. שני הכלים האלו הם גם מהמזהמים הגדולים ביותר, שכן הם עדיין מבוססים על דלקי מאובנים, וכן הם דורשים השקעה עצומה בתשתיות – כבישי אספלט, חניונים, תחנות דלק, מוסכים במקרה של מכוניות, ושדות תעופה, האנגרים ומערך טכני ובקרה עצום במקרה של מטוסים.

 

 

השאלה שכדאי לשאול לגבי כל טכנולוגיה היא האם היא משפרת את חיינו? האם היא הופכת אותנו לשמחים יותר, חופשיים יותר? בריאים יותר? גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית והסביבתית.

שינוי תפיסה

האם ניתן לחיות ללא מכונית? ללא טיסות? היום קשה לנו לדמיין חיים כאלו. אורח החיים המודרני, התזזיתי, מוכתב על ידי כלי התחבורה שלנו. אנחנו נוסעים לעבודה, לבית-הספר, לחוגים, להורים, לטייל – במכונית. אנחנו "יוצאים לחופשה" בחו"ל בטיסה, טסים טיסות עבודה למפעלי הייצור בסין או לפגישה במשרדים בארצות הברית. האם אפשר לחיות בלי כל אלו?

ובכן, השאלה האמיתית היא האם אנחנו רוצים? וגם האם אנחנו מאמינים שזה אפשרי? פעמים רבות נראה לנו בלתי אפשרי לחיות בלי אוטו ובלי טיסות.

אני החלטתי לנסות זאת ברמה האישית. אחר כך אפשר גם להשליך על הרמה הקולקטיבית. מעולם לא היה לי רכב, וגם עכשיו כאשר אני מתגורר מחוץ לעיר אני חי בלי אוטו (גילוי נאות, אין לי ילדים).

החיים בלי אוטו

החיים בלי אוטו דורשים כמה דברים:

להסתמך על אחרים – תחבורה ציבורית (שגם מבוססת ברובה על הטכנולוגיות המזהמות שציינתי), טרמפים, השאלת או השכרת רכב במקרים מסוימים (אני חי בקרבה להוריי ואחותי שיש להם רכבים – אבל זה בדיוק חלק מהשיקול), וגם הרבה אופניים והליכה ברגל.

ההסתמכות על אחרים, התלות הזו עוזרת לנו לנפץ את אשליית העצמאות שרבים מאמינים בה – 'אוטו מאפשר לי עצמאות לנסוע ממקום למקום'. נכון. אבל כאמור האוטו תלוי בתחנות דלק, כבישים, מוסכים, ואלפי אנשים שמאפשרים את ה"עצמאות" הזו.

יש גם מחיר לעצמאות הזו – מחיר כלכלי, זיהום, פגיעה בטבע, וגם המחיר הגבוה ביותר שהוא הניתוק מהאחר. האם שמתם לב לכך שכאשר אתם יושבים בתוך רכב אתם הופכים למעט עוינים יותר כלפי השכנים שלכם לכביש? לכך שאתם עצבניים יותר? אלימים יותר? הישיבה בתוך קופסת מתכת, בין שוליים של חומות, פעמים רבות תוך כדי תנועה איטית וצפופה גובה מאיתנו מחיר נפשי.

נסיעה במכונית יוצרת לחץ נפשי

גם עם טיסות החלטתי לקיים ניסוי, ובמשך שש שנים נמנעתי מלטוס.

כדי לחוות את החוויה של "נסיעה לחו"ל" בלי לטוס החלטתי להתרכז בנסיעות יבשתיות – נסעתי לסיני, לירדן, וגם לגדה המערבית וברחבי ישראל. מקומות שלעתים במרדף שלנו אחרי החופשה החלומית אנחנו שוכחים לבקר אותם.

גם הטיסות הן משהו שיש לו מחיר גבוה. מעבר לחתימת הפחמן העצומה שיש לכל טיסה, שדות תעופה הם מקום מבודד ומאובטח ברמה מאוד גבוהה כדי לאפשר חופש תנועה לבעלי זכויות היתר, ולמנוע אותו ממי שאינו בעל הסטטוס המתאים (פליטים, עניים, חסרי תעודות). וכמובן שבכל מקום שבו נבנה שדה תעופה ניתן לראות את ההרס של הסביבה ושל התרבות הילידית המקומית בשם התיירות ו"הקידמה".

בשני הכלים האלו – המכונית והמטוס, המאפיין המרכזי הוא שאיני חווה את הדרך. אני מנסה להגיע מכאן לשם בכמה שפחות זמן וכמה שפחות מגע עם העולם.

לחיות את הדרך

כאשר אני נוסע בתחבורה ציבורית אני בא במגע עם אנשים. נכון שהרוב תקועים עם הראש במסך, אבל לעתים נוצרת שיחה. כמובן שיש גם את המפגש עם האנשים ה"שקופים" – הקופאית, הבודק הבטחוני, נהג האוטובוס.

בנסיעה באופניים אני בא במגע עם הסביבה – מזג האוויר, הריחות, האנשים, בעלי חיים. צ'רלס אייזנשטיין בפרק בשם "כלכלה משקמת" בספרו "נסיקת האנושות", מתאר את האופניים ככלי הרכב האולטימטיבי, משום שהשבילים עבורם הם צרים ובעלי חתימה סביבתית הרבה יותר נמוכה, ניצול האנרגיה שלהם הוא המיטבי ביותר מכל כלי התחבורה שהומצאו עד כה (מבחינת כמות אנרגיה עבור מרחק וכמות נוסעים), ובעיקר המהירות שלהם היא מהירות מיטבית מבחינת הקשר שלך עם הסביבה – היא תואמת מהירות של רחוב שבו יש פסי האטה, מאפשרת לעצור במידה ורואים בעלי חיים שחוצים את הדרך, ומאפשרת להגיד שלום לאנשים שעוברים מולך. האופניים מאפשרים לחוות את הדרך.

 

אופניים – כלי תחבורה שמאפשר להרגיש את הדרך

 

ועדיין, איך אפשר לוותר על טיסות ונסיעה ברכב?

ובכן לא חובה לוותר, אפשר להפחית, ולהיות במודעות. אפשר לצמצם בנסיעות, להפוך להיות מקומי יותר מבחינת עבודה, קניות, תחביבים. זה עשוי להיראות כמו שינוי גדול, אבל האין זה בעצם השינוי שלו אנחנו מייחלים? במקום לנסוע רחוק ומהר, בוא נמצא מה יהפוך את החיים שלנו כאן, החיים אמיתיים, ליותר שמחים, בריאים ומאושרים. זוכרים?

ככל שנתחבר יותר לדרך עצמה, ככל שנחוויה יותר את הסביבה שלנו, כך גם נפתח מודעות, ונתחיל את התהליך שיאפשר גם את שינוי הטכנולוגיה והסביבה – מטכנולוגיה מזהמת והרסנית, לטכנולוגיה יותר ידידותית לטבע ולנו.

אם נרצה…

3 תגובות “לחיות את הדרך

  1. מעורר השראה. כמובן שהצמצום והמודעות מבורכים, וכל שינוי אישי של מאסת אנשים מצטבר להשפעה גלובלית רחבה. יחד עם זאת, אני בספק אם גישת הצמצום מסוגלת להציע אלטרנטיבה חזקה דיה להתמודדות עם הנזקים העצומים. אני חושב שבתור הדור שנמצא עמוק בתוך הטכנולוגיה(כמו המדיה הזו ממש) אבל מבין את ההשלכות שלה, אנחנו חייבים למהר וליצור אלטרנטיבה רלוונטית ומרכזית, שתעמוד כאופציה מלאה להתנהלות האנושית. וגם אם יהיו אלה רק זרעים של האלטרנטיבה, חשוב שהם יהיו קרובים מספיק לנפשם של כמה שיותר בני אדם ולא מוזרים מדי…

    תודה על הפוסט!

    • תודה אסף על תגובתך!
      וואו, נראה לי שכדי לענות באופן מלא אני צריך לכתוב פוסט שלם חדש…
      אבל אני אנסה לתמצת.
      איך נוצר שינוי זו שאלה. זה נכון שטכנולוגיה משנה את החברה ואת התרבות שלנו, אבל מה שאני מנסה לומר זה שגם התרבות והחברה יכולות לשנות את הטכנולוגיה. לעתים אנחנו מחכים שהטכנולוגיה תשתנה כדי שנשנה את הרגלנו.
      ולפעמים אנחנו אומרים – זה לא מספיק שאנחנו באופן פרטני נשנה את הרגלנו, צריך שהרבה אנשים יעשו זאת.
      ובכן בעיניי היכולת שלנו להשתנות היא היכולת גם לשנות. לא חייבים לחכות שימציאו משהו שיחליף את העישון כדי להפסיק לעשן, ולא חייבים שכולם יפסיקו לעשן. אפשר פשוט להפסיק. באותה מידה אפשר לעשות זאת עם רכב וטיסות. לא מדובר כאן על צמצום, אלא על מעבר לאורח חיים בריא ועשיר יותר. המחשבה שרק אם נוכל לטוס לאירופה או למזרח כדי לטייל חיינו יהיו עשירים ומלאים, או שרק אם יהיה לנו רכב אז נוכל להיות עצמאיים, היא מחשבה מגבילה. אני מזמין אותך לנסות.
      ולגבי זה שכדי ליצור שינוי ברמה הסביבתית צריך שהרבה אנשים יעשו זאת – ובכן כאן אני משאיר לטבע לעשות את שלו. כמו שראינו עם הארווי וירמה בשבועות האחרונים.
      הרעיון הוא שלא צריך לחכות ל"משיח" כדילשנות את חיינו באופן דרמטי, אפשר לעשות זאת כבר עכשיו. תרגמתי מספר פרקים מאותו הספר שמוזכר בפוסט אני שם כאן קישורים:

      מה המתנה שלך? – http://shigadelic.blogspot.co.il/2015/07/blog-post_12.html

      העבודה כאמנות – http://shigadelic.blogspot.co.il/2014/06/blog-post.html

      בחזרה למשחק – http://shigadelic.blogspot.co.il/2014/07/blog-post.html

    • שלום ארני. גם אני כמעט כמוך, אין לי אוטו, אין לי רשיון, ואני כבר המון שנים לא טסתי,
      נוסע בתחבורה ציבורית, לקחתי איתי מהמסיבאס להגיד תודה ושלום לנהגי אוטובוס, יש נהגים שממש מיודדים איתי מאוד, .
      טיסה לחו"ל נסעתי רק פעמיים בימי חיי, פעם אחרונה לפני יותר מ 16 שנים, נחתתי בארץ בתחילת ספטמבר 2001, מלונדון, אבא שלי שילם עלי.
      יש לי חברים ומכרים שיש להם אופניים, אגב, תמונה מדהימה שלך ושל טליה עם האופניים.
      לילה טוב, וחג שמח, ושבת שלום, אלון מתל אביב. :)….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *