
מים לכולם
מי פה מעיז לשתות מים כך סתם מהטבע? מהנחל? ממעיין? מים לא מסוננים, לא מפולטרים, לא מבקבוק פלסטיק וגם לא מתמי 17, בלי שלט או סימון עליהם, בלי בעלות. פשוט מים. כך בפשטות, מים מהטבע?
לא לחינם אנו מפחדים, כיום רבים ממקורות המים שלנו מזוהמים – בעיקר הנחלים. כיום מים "נקיים" מגיעים בבקבוקי פלסטיק היישר ממעיינות בתוליים "ללא מגע יד אדם", מיובאים מחו"ל, או שיוצאים ממכשיר הסינון הביתי שלנו. מה שפעם היה נחלתם של כל היצורים החיים ובני האדם בתוכם – גישה למים נקיים – הוא היום נחלתם של העשירים וברי המזל.
הצילו אין מים….
לפני כמה ימים, באחד האתמולים כמו שטליה אומרת, הייתי בתל-אביב בפארק ציבורי, ועשיתי לי קצת תרגילי כושר, חיכיתי לחבריי למעגל הגברים התל-אביבי למפגש מחזור מזדמן.
אחרי עשר דקות של תרגילים שנראו לי מספקים בהחלט בחום ערב יולי, פניתי לברזייה הקרובה לשתות, ובאופן מפתיע, לא היו מים!!! אני חוזר, לא היו מים!!! הצמא פשט בכל גופי, וכבר ראיתי לנגד עיניי איך אני מתעלף ומובהל למיון בית-החולים העמוס יתר על מידה עקב מחסור בצוות רפואי ופניקה מבוקרת של הציבור הכללי.
למזלי היה לי קלקר מלא במים באוטו, מאיזה טיולון יום שעשינו לאנשהו, הבאתי אותו ולגמתי לרוויה. פווווו, איזו הקלה….אך החוויה של העדר מים זמינים עדיין צרובה בי. באותו ערב, בעודנו יושבים ומשתפים, הגיע ילד ושאל אם אפשר לשתות מהמים שלי, שמחתי לחלוק איתו את המים שלי, לראות אותו לוגם וחוזר לחיים. הוא אמר תודה והמשיך.
למחרת שוב הייתי בפארק, שוב עשיתי כושר, הפעם קצת יותר זמן (לרגע עוד תחשבו שאני מכור לספורט, מה שקצת נכון), ושוב לא היו מים בברזיה הקרובה. אחרי בדיקה קצרה גיליתי שיש מים בברז התחתון, זה שמיועד למילוי בקבוקים או השקיית כלבים, מיליתי את הבקבוק שלי שם, ושתיתי שוב לרוויה. בחור שהגיע להתאמן גם הוא, וגם נתקל בבעיית העדר המים ביקש ממני מהמים שלי, אמרתי לו שיש מים בברז התחתון בברזיה, והוא ביקש את הבקבוק כדי להקל עליו את השתייה. השאלתי לו בשמחה, ושוב הוא הודה לי מקרב לב שהחייתי אותו. שמחתי שיכלתי לעזור בצורה כזו פשוטה לצורך כל-כך בסיסי – מים.
המובן מאליו
קשה לנו להעריך את שפע המים שיש לנו, עד שאנחנו לא נתקלים במחסור. פתאום אין מים בברז. לא שתייה, לא מקלחת, לא לשטוף פנים או ידיים או כלים, להוריד מים בשירותים (9 ליטר לקקי(!)), אין מים להשקייה של צמחים, אין מים לבישול ושטיפה של ירקות ופירות, אין מים לכלום.
מים עונים על כל-כך הרבה צרכים בסיסיים שלנו, מים זה חיים. פשוט מאוד. ואנחנו לוקחים זאת כמובן מאליו. מערכות המים שפיתחנו פה בארץ, בזכות הרבה אנשים בעלי תושיה ודאגה לכלל, מאפשר לנו מים זמינים בכל מקום בארץ. מתקני ההתפלה שהקמנו בשנים האחרונות גם עוזרים לנו לשכוח שמים מתוקים זה מצרך מוגבל, כעת שאנו יכולים לייצר עוד ועוד ממנו.
אבל מה המחיר שיש למערכת המים הנוכחית שלנו? וכמה זמן היא יכולה להחזיק? ומי אלו שאין להם נגישות למים שלכולנו יש?
בספר THE FIFTH SACRED THING שקראתי לאחרונה, מסופר על קליפורניה בשנת 2048. בצפון, באזור סן-פרנסיסקו מתקיימת אוטופיה סביבתית, היכן שמים זורמים בתעלות לאורך כל העיר ומשקים עצי פרי וגינות ירק שהתושבים מגדלים ומטפחים, בעוד שבדרום הארץ באזור לוס-אנג'לס שורר יובש גדול, בקושי יורד גשם, ועל מעט המים שיש השתלטו התאגידים והאליטות הדתיות והפוליטיות.
לצד וילות של עשירים עם בריכות מים מלאות, גרים מיליוני חסרי בית, חסרי זכויות וחסרי גישה למים שנאלצים לעבוד במפעלים המזוהמים או בשירותי מין או להתגייס לצבא כדי לקנות מים לשתייה. הספר מתאר את היחסים בין הצפון האוטופיסטי ושוחר השלום, לדרום המיליטריסטי. ספר מרתק ומאוד רלוונטי לימינו אנו. הברכה של אנשי הצפון היא " que nunca tengas sed" – שלעולם לא תדע צמא.
בסרטים עתידניים דוגמת מקס הזועם, שולט רודן באספקת המים, על ידי יצירת חוסר מלאכותי, כך גם אנחנו באמצעות שליטה במקורות המים התת-קרקעיים והנקיים מאפשרים גישה למים לחלק מאוד קטן מהיצורים החיים ומהחברה שלנו. התפלה נותנת מענה רק למי שיכול לשלם על כך. המדינות העניות נותרות ללא מים. בקייפטאון סגרו את הברז השנה, ובעיר הררה בירת זימבבווה נותרו שני מיליון(!) תושבים ללא גישה למים. כיצד הגענו למצב הזה?
בסרט HOME המרהיב יש קטע שמתאר זאת יפה. קחו לכם 8 דקות, שימו רמקולים או אזניות וצפו בצילומי האוויר המופלאים הללו:
Water from the movie HOME from Arnon Shomer on Vimeo.
מצב המים בשטחים
גם כאן בארץ הקודש לא לכולם יש גישה שווה למים, אם כי עדיין לא קיצונית כמו בסיפור. ובכל זאת, לתושבים הפלסטינים ביהודה שומרון ועזה יש גישה מאוד מגובלת למים. הם ממלאים מיכלים על גגות הבתים, משום שמים מגיעים רק מספר שעות ביום או כמה ימים בשבוע. בשאר הימים – אין מים. מכרה שלי, אזרחית ישראלית, שהתחתנה עם חבר פלסטיני וגרה איתו בגדה, צריכה כעת להתמודד עם ניתוקי המים היומיומיים. עבורה זה נראה הזוי. עבורו זה החיים שהוא רגיל אליהם.
בכפרים הבדווים שאינם מחוברים לרשת, מים מגיעים במיכלית, 500 שקל למיכלית של שני קוב זה המחיר ששמעתי לפני כמה שנים. שזה בערך פי 30 מהמחיר שאנחנו משלמים. לפלסטינים גם אין גישה לרוב המעיינות (בנבי סלאח ההפגנות התחילו סביב הנושא הזה), ובעקבות שאיבת מים של מקורות, רבים ממקורות המים התייבשו, למשל המעיינות שמסביב ליריחו. בורות מים שנחפרו לפני עשרות ומאות שנים, נסתמו על ידי דחפורים של הצבא כדי לנסות ולגרש קהילות בדוויות בבקעת הירדן ובדרום הר חברון.
כך יוצא שאנשים חיים עם גישה מאוד מוגבלת למים, בלי יכולת אמיתית לגדל גידולים חקלאיים, ועם קושי להחזיק בעלי חיים, ואפילו לדאוג לצרכים הבסיסיים של נקיון. נשמע הזוי, אבל ככה חיים כבר עשרות שנים כ-4 מיליון בני אדם, פה בשכנות אלינו, ותחת שליטה צבאית ומנהלית של מדינת ישראל. הנה תמונה שמתארת קצת את המצב (לחצו על הקישור מתחת לתמונה לצפייה מוגדלת):

ומגבילה את כמות המים לפלסטינים מתחת למינימום המומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי
מחסור במים?
מצב המים אצל אנשים החיים ממש כאן לידינו, תחת שליטת מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל, צריך להטריד את כולנו. אבל לא רק האנשים סובלים ממחסור במים. גם שאר היצורים החיים נפגעים ממשק המים המופרט, והמנצל אשר לוקח עוד ועוד בקצב שאינו מאפשר התחדשות.
אפשר לראות זאת גם במצב הנחלים בארץ. בעוד המים מגיעים אלינו בשפע בברזים, המים בנחלים הולכים ומתמעטים, והופכים יותר ויותר מזוהמים, בלתי ניתנים לשתייה. כך בנחל שורק (שממנו שתיתי פעם בשוגג) – המלא בביוב, נחל קישון עם פרשת הסרטן של לוחמי השייטת, הירקון עם אסון המכביה (שמוסגר כתקלה הנדסית של קריסת הגשר, בעוד שהאנשים שמתו שם מתו מחשיפה לזיהום של הנחל!), ולמעשה כל נחלי הארץ במידה כזו או אחרת (נחל אלכסנדר ונחל התנינים ידוע לי שעדיין נקיים יחסית, וכמובן שנחלי הירדן בחלקו הצפוני).
ים המלח ההולך וקטן מושפע מכך שרוב מי הירדן הולכים להשקיית החקלאות הישראלית והירדנית, חקלאות שחלקה הגדול הולך לייצוא. המים שלנו הופרטו והפכו למשאב מסחרי ובטחוני. נקודת האור, ומי שמתעסקים בנושא הזה בצורה מעוררת השראה, הוא ארגון ECOPEACE, אשר מקיים שיתוף פעולה ישראלי- פלסטיני- ירדני, כדי לטפל בנושאים סביבתיים בכלל, ובנושא המים, נהר הירדן וים המלח בפרט, מתוך הבנה שהנושאים האלו הם חוצי גבולות פוליטיים ומשפיעים על כולם.
מים כמקור לריפוי
צ'רלס אייזנשטיין מדבר רבות על מים כמקור והשראה לריפוי שלנו ושל העולם. עוד בספרו "עליית האנושות" הוא מתאר את המעבר מעידן האש לעידן המים. עידן האש מתאפיין בשריפה של דלקים, בצמיחה מהירה, בלינאריות (תהליך השריפה הוא לינארי, לפחות בטווח הקצר), באיכות זכרית במהותה, באנרגיה שמתפרצת במהירות קצרה יחסית אך אינה מתחדשת בהכרח, ודורשת עוד ועוד משאבים.
עידן המים לעומתו מתאפיין במחזוריות ומעגליות, בכך שהם נמצאים בכל מקום, שהם מקור לחיים, לזרימה, בשפע שהמים מסמלים. כאשר נפסיק לראות את עצמנו כנפרדים מהטבע, נראה שהמים, וטכנולוגיה שמבוססת על עקרונות של מעגליות ומחזוריות מאפשרים לנו ליצור דברים חדשים לגמרי, בלתי מתכלים ובלתי מזהמים פשוט משום שהם פועלים על פי חוקי הטבע. כמו מים.
כתגובה לפסטיבל הברנינג מן אשר מקבץ אנרגיה אדירה של יצירה לתוך אירוע אחד שבסופו שורפים את כל מה שנבנה – קצת כמו אורגזמה גברית עם שפיכה, פסטיבל ווטרוומן ניסה במשך כמה שנים להביא אלטרנטיבה סביבתית ומתונה יותר של הרעיונות היפים שהופיעו בברנינג-מן – קהילתיות, ביטוי עצמי, מתנות, עם יותר מודעות סביבתית וטכנולוגיות ידידותיות כמו בנייה בבוץ ופרמקלצ'ר. הפסטיבל במהותו יותר דומה לאורגזמה נשית גלית ומתמשכת. המים מביאים איכות נשית, חיבור לרגש, ולזרימה הטבעית של החיים. מה יקרה אם גם אנחנו ניקח את העקרונות האלו לחיים שלנו, לטכנולוגיה שאנחנו מייצרים ומשתמשים? האם החיים יהפכו לסוג של אורגזמה נשית?

אגירת מים וחידוש מחזור המים
מבחינה סביבתית צ'רלס מדבר על המים כמקור לריפוי של הפלנטה ולהתמודדות עם משבר האקלים. שיטות חקלאות שמיטיבות עם מחזור המים יוצרות ספיגה של המים באדמה, יוצרות לחות באוויר, ולמעשה יוצרות עוד חיים. חיים שמביאים חיים. בכפר לחקר השלום בתמרה שבדרום פורטוגל, החלו ליצור תנאים לאגירת מים באזור אשר נוטה למידבור, והצליחו להחזיר לחיים שבעה אגמים, שכיום שופעים בצמחייה ובעלי חיים.

המים, טוען צ'רלס, הם מורה דרך טוב יותר מאשר פחמן כדי להבין האם אנחנו בדרך הנכונה. העניין הוא שגם אם נצליח להפחית את גזי החממה ופליטת הפחמן לאפס, כל עוד נמשיך לפגוע בסביבות הטבעיות – ביערות הגשם, בביצות, ביערות העד, ונמשיך בחקלאות תעשייתית רוויית דשנים וכימיקלים אשר מדלדלת את האדמה ובכך פוגעת במחזור המים וכמובן פוגעת בשאר היצורים החיים אשר הולכים ונכחדים בקצב הולך וגובר – לא בטוח שנצליח לעצור את שינויי האקלים, וגם אם כן, ייתכן שיישאר לנו עולם די הרוס ועצוב ובודד לחיות בו, קצת כמו בסרטים האפוקליפטים, אבל בלי הסכנות האורבות בכל מקום, פשוט ללא היופי והעונג של הטבע שאנו רגילים שיש סביבנו ולוקחים כמובן מאליו.
זכרון של המים
למים יש זכרון. המים הם לא סתם חומר שאנחנו זקוקים לו. המים הם חיים. הם נושאים איתם את זכרון החיים עוד מראשיתם. האין זה מופלא, שכל היצורים החיים מגיעים לעולם דרך מים?
המים מזכירים לנו שאנחנו כאן כחלק מהשלם הרחב יותר, כמו טיפה היורדת לאדמה, זולגת לנהר, וזורמת לים ומתאחדת מחדש – כך גם אנחנו, טיפות של מים, ייחודיות כל אחת מאיתנו, אך בלתי נפרדות.
אני מאחל לעצמי שבכל פעם שאני שותה, שוטף את ידיי, פניי, או גופי, מנקה את כליי או ביתי, משקה את החיות או הצמחים, להיות בהודיה למים. בהודיה לחיים.
אם נצליח להיות יותר בהודיה למים, במגע עם המים, בשירות למים, נתחבר למקום שלם יותר בעצמנו. כל מגע שלנו עם המים יהפוך לטקס הודיה והיטהרות, חיבור לחיים, ותזכורת מי אנחנו ולמה באנו הנה.
אם נרצה…
תודה למים
פוסט חשוב מאוד. גם פסימיות, וגם תקווה.
איך אפשר לשנות את המצב העגום הזה?
בתל אביב, יש שפע מים, .
תמיד שאני מחוץ לבית שבו אני שותה בדרך כלל מים מהברז, שגם עולים כסף,
אני תמיד לוקח איתי בקבוק מים, ודואג שיהיה מלא, מכל מקור מים מחוץ לדירה.
באמת צריך להגיד תודה למים.
The most advanced Game Servers Hosting Control Panel in the world for free, Includes: Billing API, One-click Setup, Multiple Remote Servers and more.