מוסדות לטכנולוגיות של איחוד מחדש – חלק א’

בפוסט הזה אני רוצה להביא תרגום (חלקי ועם שינויים קלים) של מאמר מאת רבנו ומורנו צ’רלס אייזנשטיין. פוסט שפורסם באפריל האחרון, ואשר מילא אותי בהשראה, וגרם לי לרצות להקים/לתמוך בהקמה של מוסד שכזה.

למילה מוסד יש קונוטציה שלילית לעתים. משהו ממוסד הוא משהו מקובע, שמרני, לעתים מסואב. אך כאן בא צ’רלס ומצביע על הצורך בהתמסדות של תנועה שקיימת אך היא פזורה מדי, תנועה אשר ניתן לחוש בה, אך לא ניתן לעתים לראות אותה או להצביע עליה.

במאמר הזה הוא מנסה לתאר הן את התחושות שלו, והן את התובנות שלו לגבי תהליך ההתמסדות הזה.

חלק א’,

תהנו:

למצוא את מקומי בעולם

אחרי שסיימתי תיכון 1985, קולג’ היה הצעד הבא הוודאי עבור אדם צעיר ואינטיליגנטי, ממעמד בינוני או בינוני-גבוה. נרשמתי לאוניברסיטה יוקרתית לא מתוך שאיפה מסוימת, אלא בגלל שהסיפור שהקיף אותי אמר שכך עושים בחיים. תואר ראשון באקדמיה, וכנראה גם תארים מתקדמים, היתה הדרך להשתתפות מלאה בחברה.

הבעיה הייתה שעמוק בפנים, לא רציתי להשתתף באופן מלא בחברה. חשתי שישנה טעות בבסיס הדברים. ככל שלמדתי יותר על פעולת העולם, לא רציתי להיות חלק מהחברה. אפילו נתיבי השירות הציבוריים שהחינוך היוקרתי (שלא לומר אליטיסטי) יכלו להכין אותי עבורם, נראו עצמם חלק מאותה מערכת.

אני לא ידעתי על שום חלופה לאוניברסיטה, או אולי לא הייתי אמיץ מספיק כדי למצוא אחת. וחוץ מזה, באותה עת לא הצלחתי לזהות את הסיבה לעצלותי, למרד הפאסיבי, לחוסר המוטיבציה שלי.

כעת, שני בנים שלי הגיעו לגיל הקולג’, אחד בן 18 ואחד בן 20, שניהם לא הלכו לקולג’. האינטואיציה המעורפלת שהובילה את המרד הלא מודע שלי, הפכה עבורם לסירוב מפורש ללכת במסלול המוכר. יתר על כן, כיום, יש להם חלופות שלא היו על המסך המכ”ם שלי בשנת 1980. ג’ימי השקיע זמן מה בתוכניות אקולוגיות, רוחניות וחקלאיות בארה”ב ובקוסטה ריקה אשר מכינות אנשים לא רק להשתתף בעתיד שהוא הרחבה של ההווה הקיים, אלא השתתפות בעולם אחר עם ערכים שונים ודרכי הסתכלות שונה.

תוכניות כאלה קיימות בכל רחבי העולם, אך עדיין הן מפוזרות וחסרות נרטיב מאחד שעשוי להציג אותם כאלטרנטיבה מוצקה להשכלה גבוהה מסורתית. אנשים צעירים חייבים להיות ברי-מזל כדי ליפול עליהן או לדעת מספיק מראש כדי לחפש אותם. אך האם זה לא יהיה נפלא אם סוג זה של חינוך – חינוך ששואל מה הכוכב צריך ביותר עכשיו – היה יותר נגיש?

תאר לעצמכם “שרשרת איים” עולמית של מוסדות מבוססי קרקע, של למידה עבור אנשים כמו הבנים שלי – מקדשים של טכנולוגיות חלופיות שמשלבות בין אדמה, שכל, חומר, וגוף.  כיום מוסדות ותוכניות כאלו הם מאוד שוליות או נעדרות מן האוניברסיטות הקונבנציונליות. רוב העבודה הכי מרגשת כיום, בין אם בתחום הרפואה, בחקלאות, או שינוי חברתי מתרחשת מחוץ לאקדמיה. היא בלתי נראית לרוב הצעירים שאינם יודעים איך לייצר קריירה בעולם המשתנה, והם חסרות תמיכה כספית ואת קהילת המחקר שיכולה להניע אותה לרמה הבאה.

אנחנו צריכים מערכת מקבילה לאקדמיה, של פיתוח טכנולוגי שיכולה להנחות את החברה בעוד המערכות והטכנולוגיות הקונבנציונאליות נכשלות מלטפל באופן ראוי בבעיות שלנו.

אנחנו צריכים “מוסדות לטכנולוגיות של איחוד מחדש”.

יש למוסדות האלו שני תפקידים עיקריים: מחקר ולמידה.

עבור הלומדים, במיוחד צעירים שאחרת היו הולכים אוניברסיטה או ללימוד מקצועי, הם מקומות:

  • כדי להשיג ידע שאינו זמין באוניברסיטאות קונבנציונאליות
  • לרכוש מיומנויות שיהיו שימושיים ומוערכים בעולם שמשתנה
  • כדי לרכוש מיומנויות כדי לעזור לשינוי זה לקרות
  • כדי להשתחרר מן החינוך הרגיל ולמצוא מקום שקט שבו הם יכולים לפתח ייעוד
  • כדי ליצור קשר עם עוד בעלי חזון משותף של מה שהעולם יכול להיות

עבור החוקרים, אלו מקומות:

  • לפתח ידע בסביבה שבה אתה לא נחשב משוגע
  • לשתף פעולה עם עובדים מתקדמים אחרים בתחומים לא שגרתיים
  • כדי להבהיר את הידע על ידי הוראה
  • להעביר ידע לדור הבא ולהיות חונכים בתהליך הפיתוח שלו
  • כדי לבדוק, לפתח ולהיות חממה לטכנולוגיות חדשות כדי להכין אותן ליישום רחב יותר

 

מהי טכנולוגיה?

איזה סוג של טכנולוגיה אנחנו מדברים כאן? המילה בדרך כלל מייצרת קונוטציה לדברים כמו מחשבים, רובוטים, לייזרים, ננו-טכנולוגיה, הנדסה גנטית, הנדסה כימית, ואלקטרוניקה. את כל אלו אנחנו חושבים כעל “היי טק”.

 

כל התחומים האלו חולקים מאפיינים מסוימים במשותף:

  • הם תלויים ברמה גבוהה של התמחות;
  • הם תלויים בתשתית תעשייתית אדירה של הפקה;
  • הם נגזרים ממחקר מדעי;
  • הם מבוססים על יישום של אנרגיה כדי לתפעל ולשלוט בחומר.

 

לפיכך, ההגדרה המילולית הסטנדרטית של הטכנולוגיה היא “היישום של ידע מדעי למטרות מעשיות“.

טכנולוגיות אלה שינו לחלוטין את העולם במאות האחרונות, אך הם מתגלות כבלתי מסוגלות לפתור את הבעיות שאנו מתמודדים היום, שבאופן אירוני, רבות מהן, נגרמות בדיוק על ידי סוג זה של הטכנולוגיה, שבו אנו מקווים להשתמש כדי לתקן אותם.

בין אם מדובר בכימיקלים שפוגעים באיכות הקרקע מה שגורם ליצירת הצורך בעוד כימיקלים, או התערבויות רפואיות אשר גורמות תופעות לוואי הדורשות התערבות רפואית נוספת. לעתים טכנולוגיה הופכת לסוג של התמכרות, הדורש יותר טכנולוגיה לנהל את התוצאות של הטכנולוגיה הקודמת, כמו שמכור זקוק לעוד מנה כדי להתגבר על תופעות הלוואי של המנה הקודמת.

על פני השטח, המערכת המדעית-תעשייתית כולה יצרה חורבן אקולוגי והפרדה חברתית שאנו מנסים לתקן מתוך אותה חשיבה טכנולוגית של כימות, הנדסה ושליטה. המערכת הזו הולכת בדרך של החלום של טכנו-אוטופיה: שאם רק היינו יכולים לממש שליטה מדויקת על כל פיסת חומר, אם רק היינו יכולים לכמת כל אובייקט ולהפכו לרישום דיגיטלי, אז נוכל לנהל את העולם בצורה רציונלית, לחסל כל אי- ודאות , וכך למקסם את רווחת האדם. ברמה החברתית, אותה שאיפה מתרגמת לתוכנית של ריכוז מידע, כך שכל עסקה כלכלית, כל אינטראקציה חברתית, וכל תנועה פיזית נמצאים תחת מעקב ונשמרים במסד נתונים.

ובכל זאת, נהיה יותר ויותר ברור כי למרות ההתקדמות המתמשכת ביכולת שלנו לשלוט בחומר ובחברה, ההבטחה של אוטופיה עדיין נמצאת אי-שם בעתיד, ומלווה בהרבה ציניות. כיום לא נראה שמישהו מאמין כי הנדסת החומר והחברה נמצאים על סף של התחברות לכדי עולם מושלם.

 

מסיבות אלה – ההבטחה הכושלת והחמרת משבר הטכנולוגיה כפי שאנו מכירים אותה – אני רוצה להציע מושג מורחב של טכנולוגיה. הסוג של טכנולוגיה שתואר לעיל אינו אלא סקטור של כל הטכנולוגיה, סקטור שנקרא לו כאן “טכנולוגיות של נפרדות“. לטכנולוגיות אלו תמיד יהיה מקום, אבל ברגע ההיסטורי הנוכחי אנחנו צריכים להעביר את הרצון והאנרגיה הקולקטיבים שלנו לעבר סוג אחר של טכנולוגיה, שאכנה “טכנולוגיות של איחוד מחדש“.

כדי להרחיב את ההגדרה של טכנולוגיה, אנחנו יכולים פשוט לחזור לשורשים היווניים המקוריים של המילה, אשר משמעו “לוגו של יצירה.” טכנולוגיה היא מערכת של מיומנויות ליישום רצון אדם על מנת לשנות את העולם הפיזי.

 

אקומי – מרכז ללימוד של טכנולוגיות איחוד מחדש

 

קורס השבת וגידול דבורים ביו-דינמי

 

יוגה ומיומנויות גוף נפש

שינוי בנרטיב שלנו

הטכנולוגיה היא לא רק אוסף של טכניקות אקראיות. טכניקות אלו קשורות זו בזו; הן גדלות מתוך לוגיקה משותפת, נרטיב מאחד או השקפת עולם. נרטיב זה קובע את מה שאנחנו רואים כאמיתי, אפשרי, וחשוב. הוא עונה על השאלות “מה אנחנו יכולים לעשות?” “מה אנחנו צריכים לעשות?” ו “איך אנחנו יכולים לעשות את זה?”

טכנולוגיות הנפרדות השולטות בעולם כיום שואבות מסיפור הנפרדות בעל המאפיינים הבאים:

  • בני אדם נפרדים מהטבע
  • העצמי כאינדיבידואל נפרד
  • עצמיות מלאה (תודעה, רגש) קיימת בבני אדם בלבד
  • תחרות היא תכונה מרכזית המגדירה את החיים
  • שליטה על האחר כמפתח לרווחה
  • כל הדברים מורכבים מאבני בניין גנריות זהות
  • כדי שמשהו ייחשב אמיתי עליו להיות מדיד וניתן לכימות
  • כוחות הטבע הם אקראיים ביסודם, ולכן ההתקדמות האנושית תלויה בבידוד עצמנו מסכנותיהם ורתימתם למטרותינו
  • חשיבה ליניארית ורדוקציוניסטית כבסיס לטכנולוגיה
  • סיבתיות מבוססת כוח
  • מטרת האנושות היא לכבוש או להתעלות מעל הטבע

אלה הם חוטי המיתולוגיה שהשתלטה על הציוויליזציה במשך אלפי השנים האחרונות, ובמיוחד במאות האחרונות.

הנרטיב הזה, מפנה כיום דרך לסיפור חדש ועתיק, סיפור של אחדות אשר בו:

  • העצמי הוא יחסי בליבה שלו
  • בני האדם אינם נפרדים מן הטבע
  • מה שאנחנו עושים לעולם, אנחנו עושים לעצמנו
  • התכונות הבסיסיות של העצמי (למשל, תודעה, אינטליגנציה) נמצאים בכל מקום ואוניברסליים; הכל חי
  • כל ישות היא מראה הולוגרפית של הכל
  • שיתוף פעולה, שותפות וסימביוזה הם המאפיינים המגדירים של החיים והאבולוציה
  • תהודה צורנית (morphic resonance) היא העיקרון הסיבתי העיקרי
  • לכל ישות יש מתנות ייחודיות והכרחיות לתת לרווחת האבולוציה של השלם
  • הייעוד האנושי הוא להשתמש במתנות הייחודיות שלנו כדי לשרת את הבריאות והפיתוח של כדור הארץ כולו
  • טכנולוגיות של איחוד מחדש שואבות מתוך הסיפור של interbeing ותורמות לכך שסיפור זה נוכח בעולם.

 

טכנולוגיות של איחוד מחדש תורמות לאיחוד האנושי והטבע, הנפש והגוף, המחשבה והרגש, חומר ורוח, מודרניות ומסורת עתיקה, גבריות ונשיות. הם מאחדים מחדש את כל מה שנעשה באופן מלאכותי בתרבות של הפרדה. הן לא  מוחקות את הניגודים הבינאריים, וגם אין זה פירוק של כל הגבולות; אלא זו ההבנה שכל אחד מהם כולל את השני, כי החלק כולל את השלם, כי הפנימי הוא מראה של החיצוני.

לכן, טכנולוגיות של איחוד מחדש כוללים טכנולוגיות חומר, טכנולוגיות חברתיות, וכן טכנולוגיות רוחניות שמבוססות על הבנה שונה של מה אמיתי.

רשימה חלקית עשויה לכלול:

  • טיפול באמצעות פטריות בפסולת רעילה;
  • קומפוסטציה ומערכות מיחזור של מים אפורים;
  • צמחי מרפא;
  • טיפולים באמצעות צמחים פסיכוטרופיים;
  • טכניקות לבניה באדמה;
  • אדריכלות מקודשת;
  • ריפוי בקול;
  • היפנוזה וטכניקות של רוח/חומר;
  • תקשורת מקרבת (תקשורת לא אלימה);
  • הקשבה בחמלה;
  • סוציוקרטיה, הולוקרטיה ושיטות קבלת החלטות קבוצתיות אחרות;
  • מעגלי איחוי;
  • עבודת קונסטלציה משפחתית;
  • שיטות מיניות טנטריות;
  • תקשורת עם ישויות לא אנושיות (חיות, צמחים, רוחות, חוצנים);
  • שיטות לא אלימות של פעולה ישירה פוליטית;
  • מנועי קריסה (implosion motors);
  • מתקני אנרגיה חופשית;
  • קואופרטיבים בבעלות עובדים וצורות אחרות של שיתוף פעולה כלכלי;
  • חקלאות ביודינמית;
  • גננות רב שנתית (כמו יערות מאכל);
  • שיקום ביצות;
  • חינוך מונטסורי וחינוך וולדורף;
  • טכנולוגיות של קול, ריקוד, ומסכות;
  • שימוש במצבי טראנס וחלום

 

 

בחלק הבא נמשיך לפרט על הטכנולוגיות האלו, את חלקן אני מכיר ועל חלקן אני שומע בפעם הראשונה, ואפילו קצת סקפטי לגביהן. כמו כן נכיר מוסדות בינלאומיים אשר מהווים מודלים למכונים של טכנולוגיות לאיחוד מחדש, וגם אפרט על כמה מקומיים.

אשמח לשמוע מכם – מה דעתכם? מה הבנתם? אילו טכנולוגיות נוספות אתם מכירים? אלו מוסדות?

המשך יבוא,

אם נרצה…

 

 

2 תגובות “מוסדות לטכנולוגיות של איחוד מחדש – חלק א’

  1. אוף, אתה יורה לי בחור שבלב
    זה מתקשר לי לפוסטים של תמי מעץ בעיר. יש שם מסמך על שינוי הדמוקרטיה
    והתנועה הגדולה, בעצם סיכוי טוב שאתה מחובר לזה – יחד בבריאה.
    כבר מצרפת את זה https://docs.google.com/document/d/1zxxmLNIhdv6hSkwWMpKtI8-tt3pidXv5mfRlpPc5k2I/edit

    https://docs.google.com/document/d/16WhFuag1W4TspLg6uVC3MKGEGd9Ofu1UJV0yWTK68xY/edit?usp=sharing

    והאקדמיה הדיאלוגית של דני לסרי נראית לי מתקשרת לזה באיזשהי דרך.
    ומה שלא יהיה נצטרך להצטרף לזה 🙂

  2. פינגבאק: מוסדות לטכנולוגיות של איחוד מחדש – חלק ב’ - אם נרצה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *