מרגיש אותך נוגעת מבפנים מדגדגת את הווייתי מרטיטה את נשמתי

כן את אני ואמא טבע מתאחדות עכשיו כאב ועונג מתערבבים יחדיו

שאגת אמת עולה מקרבי מתוך האופל השוכן בעומקים

יוצא אל האור אל אוויר העולם פרפר מתוך גולם רירי ומאושר

מתחכך ונוגע מלקק ובולע מנענע ומתנועע מחבק ופוגע

אין לי בושה מרגישה אשה גבר נוכח ארוס מתלקח

עושים אהבה זה בזו השכינה עם כל השכונה מתחזקים באמונה

וגם הילד שבפנים בוכה ומודה על המוות ועל החולי ועל הזיקנה

הפרח פורח במלוא יופיו הפראי נשי וגברי נקבי וזכרי

צייד הצללים מותח קשתו ויוצא לצוד עוד צל ששוכן בקרבו

 

שמאניזם מיני

לפני יומיים סיימתי קורס איסתא רמה 1. למי שלא מכיר, לא מדובר באיסתא חברת הנסיעות (למרות שהבדיחה הפרטית היא שמדובר בחברת נסיעות מסוג אחר – במקום  TRAVEL AGENCY זה TRIP AGENCY).

כרגע אני יושב על כדור פיזיו בשמש וכותב על כך. מולי יש חתול שמנסה לצוד עורבני, שמנסה לשתות מהברז, מדלג וחוקר. השמש קורנת עליי, הזבובים מזבזבים סביבי, עליי הפקאן בחצר החלו להנץ, אביב הגיע פסח בא, זמן להתחדשות והשתחררות, יציאה למדבר הלא נודע.

האצבעות כותבות מעצמן, בריקוד של תודעה, אצבע, אמה, קמיצה ואגודל, הזרת גם רוצה. מוציא אנחה, מקפיץ את האגן, נותן לכל החלקים ביטוי, די לשלטון הראש המנוון.

שמאניזם מיני? במה בכלל מדובר? בנפנוף בנוצות, קטורות ומנטרות? עיסוי של נשים וגברים חרמנים?

גם,

יש בזה מהכל, בעיקר יש בכך ריפוי, לנפש הפגועה, לנשמה הכלואה, שרוצה לצאת אל האור, ולהתבטא במלוא העוצמה. קטונתי מלהסביר מה קורה שם בדיוק, אז אתן למורה פלא אוהד ולאשתו דון להסביר:

 

 

פרק חדש במסע

לפני קצת יותר משנה, פרסמתי כאן פוסט על התסכול המיני שלי, ועוד לפני שפרסמתי אותו, הגיעה אליי מלאכית בדמות אשה, והציעה לי לדבר עם שחר כספי, מנחה ומטפל שהוא גם  שמאן מיני.

בעקבות השיחה הגעתי לסוף שבוע, יחד עם טליה, של סדנת ארוס ונוכחות באשראם במדבר, ומאז אנחנו מתגלגלים יחדיו ולחוד, מסדנה לפסטיבל, לומדים עוד טכניקה, מקלפים עוד קליפה, בדרך לשומקום, אל הלא נודע.

וכך בעקבות עוד חברה אהובה, הגעתי גם אל איסתא, אל הדבר האמיתי, חוויה בלתי נשכחת של רגש, של עוצמה, של חושך ואור, של תשוקה ושל פחד, של גילוי עצמי, של הילד הפנימי, של האשה היפהפיה ששוכנת בתוכי.

ונראה שכעת אני עובר עוד שלב, בתהליך ההתבגרות, מנער לגבר, ממשחק בצעצועים, למשחק של גדולים, משחק עם הגוף ועם מה שבפנים, משחק עם שדים ויצורי אופל מפחידים, ועם נשים רכות, ועם עוצמות חבויות.

באחד הלילות זכיתי לראות את היופי הנסתר של של הנשי, גלוי למולי, נוכח ופראי, זוהר ומוחשי.

ציירתי אותו, עניו במוגבלותי, מלא הודיה בזכות שנפלה בחלקי.

הנה הוא הפלא של מקדש היוני:

פרח החיים וצייד הצללים

יוצא מסשן אנרגטי, מלא חיות ורוטט, תוהה על הפליאה הזו, על איך ניתן להגיע לתחושות כאלו, בלי מגע, ועל הקסם המופלא הזה של הבריאה.

והנה עובר ליד פרח, ונדהם מיופיו, עוצר להריח ולתהות על קנקנו, ואז תובנה נופלת עליי, ממלאה אותי ברטט ושמחה של ילד, שמגלה לראשונה משהו חדש שנראה מובן מאליו:

הפרח הוא יפה כל-כך משום שיש בו שלמות, של נקבי מלא יופי שמושך את המאביקים, ושל זכרי מלא און שעומד שם בפנים, יחדיו הם נמצאים זה בתוך זה, בהרמוניה מושלמת, ממלאים ביופי את כל מי שצופה.

ומי זה שצופה? מי זה שם בפנים? מיהו אותו אני שחווה את היופי? האם הוא קיים?

צייד הצללים, תפקידו לצוד את האני שמנסה להשתלט על הכל, האגו הנפרד, שמנכס לעצמו. כל-כך הרבה דפוסים ותבניות שכבר לא משרתים, סיפורים על אישיות ועל טראומות ועל פחדים.

אחד הצללים ששמתי לב אליהם, הוא שקשה לי להשתין ליד אנשים. אני הולך ומסתתר, בשיחים ובשירותים. ולכן לעתים בוחר לאתגר עצמי ולהשתין במקומות ציבוריים:

 

 

ביום האחרון של הסדנה, הגיע עוד מלאך, שנעזרתי בו לציד. ביקשתי ממנו שיתבונן עליי, ויעודד אותי, עד שאצליח לשחרר את השלפוחית, ולהתענג על התחושה של חופש, שמגיעה מבפנים, על שחרור המיצרים, על יציאה מעבדות לחירות.

ככה זה נראה בסרט שנקרא המציאות:

 

 

למי שרוצה להתנסות בעצמו, לחוות את החוויה, יש עוד הרבה הזדמנויות, אפשר להגיע לסדנה, אפשר להגיע גם לפסטיבל ולהרגיש קצת את הרטט, ואז להחליט, האם את מוכנה, האם ליבך שומע את הקריאה? האם הנחש לוחש באזנך? הרשה לעצמך להפתח, היכנסי לקרבך

אם נרצה…