רשת החלומות
הלבנה עולה מעל קו האופק המיוער. מלאה וזוהרת וענוגה.
כרמל נרדם בטיול לאור הירח, למילות השיר לילה לילה מסתכלת הלבנה. אני מניח אותו לישון באוהל, ומתיישב בחורשה מאחורי הבית מסביב לאש. אנחנו שישה שמחים להפגש אחרי תקופה שלא התראינו, משוחחים על חלומות.
בחלומות פגשנו ישויות. אחד פגש את המוות ואת האושר, אחת פגשה את עצמה עירומה. במעגל אחר שהייתי בו, מישהו פגש את עצמו משסף גרון למישהי אחרת.
חלום בתוך חלום בתוך חלום. מהי המציאות?
ואז מספרת לנו אחת החולמות, יש רשת. ציירו את פרח החיים, ושימו את עצמכם במרכז. מסביב לכם שימו את היצורים היקרים והקרובים ביותר אליכם. מסביב להם שימו מעגלים הולכים ומתרחקים של אנשים שאתם בקשר איתם. לאט לאט תגיעו לרשת.
כל מי שאתם חולמים עליו, כל מי שאתם פוגשים במציאות, משפיע על הרשת הזו. הכל מחובר, הכל זז.
באוהל לידי כרמל ישן. בבית ישנה טליה. וגדי וסתיו. לא רחוק משם, אחותי ההרה ומשפחתה . לא רחוק משם הוריי, אבי שמחלים ממחלה. לא רחוק מהם, בבית אחר ישנה אהובה. בלול ישנים התרנגולת והברווזות. במהלך היום הן עשו אהבה. גם זה נכנס לנו לשיחה למחרת, על מצעד הגאווה, על ריחוק ועל קירבה.
אני פורש לאוהל לישון ולחלום. מקרב את כרמל אליי כדי להתחמם, ונשאב לתוך קורי השינה והחלום.
שאלות על משפחה
ימי הקורונה והבידוד מעלים שאלות על משפחה. מהי משפחה? עם מי אני רוצה להימצא בקרבה? על מי אני יכול לסמוך בעתות משבר? באיזה מין בית אני רוצה לחיות? באיזה סביבה? עד כמה אני מסוגל להיות באינטימיות עם בני הבית והמשפחה?
כמו בעוד נושאים שעולים בימי הקורונה, זה רק מעצים שאלות שכבר קיימות. עבורי נושא המשפחה הוא נושא שנמצא בחקירה. עוד מאז שהוריי עזבו את קיבוץ ילדותי ועברו לפרדס-חנה, שמאז הפכה למוקד ועניין לכל מיני מעגלים אלטרנטיבים.
מזה קרוב לשנה, אני גר בבית עם טליה וכרמל, ועם עוד שותף ושותפה. אני וטליה היינו זוג, וכעת אני רואה בנו שותפים לחיים, משהו שהוא מעבר להורות משותפת, אבל לא זוג במובן המקובל של המילה. כעת הצטרפה אלינו גם בת הזוג של השותף, והבית עובר שינויים וטלטלות.
אנחנו חולקים כלכלת בית משותפת של קניות, בישולים תיקונים ונקיונות. אנחנו בונים בחצר גן-עדן קטן, עם גינה, סככת עבודה, לול, פינת משחקים, שירותים יבשים, ויציאה לחורשה הקסומה.
היכן הגבול של כלכלת הנתינה
כמובן שאחד הנושאים שעולים ומשפיעים על כולנו זה כסף. הנושא הכי חשוב ומשפיע, אולי חוץ ממיניות.
אין ספק שבחברה שלנו, התפיסה הכלכלית שלנו שונה מאוד לגבי מי שהוא משפחה, ולגבי מי שהוא לא משפחה. אמנם יש כאלו שישמחו לתת או להלוות לבן משפחה, ויש כאלו שבשום אופן לא יעשו זאת כדי לא להעכיר או לקלקל את היחסים.
אפשר עם זאת לומר באופן כללי, כי המשפחה היא הגבול שבו אנו עוברים מכלכלת נתינה – כלכלה שכל אם מניקה מכירה, וכל אב או אח או אחות מפרנסים מכירים, כלכלה שבה אנו לוקחים בחשבון את האחר, את הילד, או את הזקן שאנו רוצים לדאוג להם – לכלכלת תחרות ומסחר. זה תמורת זה, איך לקבל יותר ולא לצאת פראייר, יותר בשבילך זה פחות בשבילי. עד כמה אנו מסוגלים להרחיב, להגמיש ולשנות את קונספט המשפחה ואת יכולת הנתינה, (וגם הקבלה) מול אנשים שאינם קרובים אליי ביולוגית ולא גדלתי עמם?
כאשר אני בא לבחון ולהתנסות במשפחה אלטרנטיבית עולות שאלות כלכליות, כמו גם משפטיות, לגבי שותפות, אחריות, מה עושים בעת משבר, איך מתנהלים בעת "שגרה", מה עושים כאשר יש קורונה ויש בידוד ולא אמורים לראות אנשים נוספים, ושאלות יותר גדולות כמו מה לגבי ירושה, או חלוקת ממון ורכוש במקרה ונחליט להיפרד.
אלו שאלות גדולות ומהותיות. בליל הסדר האלטרנטיבי שחגגנו השנה עם בית קהילתי שכן, החלטתי לקרוא את קטע הבא, שאותו כותבת אראלה שדמה, שאותה ראיינתי לפני כשנה, בהקדמה לספרה "דרך אם":
… המשפחה הגרעינית, שהיא רכיב מרכזי בכלכלה הקפיטליסטית (יחד עם בדידותה של האם ומיסוד האימהות), היא אולי הבעיה הקשה ביותר לגבי נשים וילדים בפטריארכיה בעולם המערבי. היא אולי הכלא הגדול שבנתה הפטריארכיה-הקפיטליסטית."
אראלה שדמי, דרך אם
מדוע וכיצד נבנה הכלא הזה? עד כמה הוא משפיע עלינו? ועד כמה אנו חלק מהתחזוקה שלו? לדעתי יש לנו חלק גדול. על ידי בחינה מחדש של מושג המשפחה, וחקירה של מבנים אלטרנטיביים, אני מנסה לראות כיצד אני, ועוד אנשים, ובתקווה גם אתם, יכולים להשתחרר מהכלא הזה.
אין זה אומר שחיים במשפחה גרעינית נורמטיבית הם פסולים, רק שזה ממש לא המבנה האידאלי או זה שאנו אמורים לשאוף אליו. למעשה כבר היום עם ריבוי המשפחות עם הזוגות הגרושים, ועם המשפחות הלהט"ביות, האמהות החד-הוריות וההורות המשותפת, אנו רואים כי המשפחה הגרעינית משתנה. המשפחה גם זקוקה למעגל רחב יותר שיתמוך בה, הן ביום-יום והן בעתות משבר.
מעגלים מתרחבים
בנוסף לבית השיתופי שלנו, מזה כמה חודשים אנו מטפחים יחסים עם עוד שני בתים קהילתיים שכנים. אנו נפגשים כל שבוע לפגישת לימוד וחיבור, להבין מה זה קהילה, איזה מין קהילה אנו רוצים לחיות, כיצד אנו יכולים לייצר כזו עבור עצמנו, וכיצד אנו יכולים לתמוך אחת בשנייה כדי להגשים את החלום הזה.
פעם בשבועיים אנו נפגשים גם לעבודת פורום – עבודה שבה אנו חושפים צללים שלנו, מדברים על קשיים ואתגרים, מאפשרים לשאר החברים להציץ אל עולמנו הפנימי, לשחק איתו מעט, ולהציג מראות, שמראות לנו צדדים נוספים של עצמנו.
גם שם עולה שאלה של מחויבות, שותפות, התמסרות. מי יכול לטפל בכרמל בזמן שאנחנו רוצים להשתתף בפעילויות השונות. האם אנו מסוגלים לייצר מסגרת חינוכית עצמאית עבורנו? מה מידת השותפות הכלכלית שאנו רוצים ומסוגלים ליצור?
המון דברים שסבינו התעסקו איתם בימים שלפני ועם קום המדינה, והורינו זנחו אותם בימים של טיפוח האינדיבידואל והגשמת החלומות. כעת הגיעה העת לעשות אינטגרציה ולמצוא את דרך האמצע, שבה היחיד הוא הבסיס, והקהילה היא המיכל שבו היחיד יכול להתפתח ולצמוח. מצד אחד מענה על צרכים של שייכות ובטחון ושותפות, ומצד שני חופש, פרטיות ומגוון.
רעיונות שהגיעו זמנם
מזה כעשור שאני חוקר נושאים של קהילה, שינוי תודעה, אקטיביזם רוחני, כסף חלופי. אני אפילו עובד על הרצאה בנושא [אם מעניין אתכם לשמוע, ואם אתם חושבים על מקום שירצה להזמין את ההרצאה, כתבו לי ב"צור קשר"]. ישנם פתרונות רבים לבעיות שמשבר הקורונה מעצים, ושהיו קיימים עוד לפני.
למשל השיטה הכלכלית (המוניטרית), שיטה מבוססת חוב, שבה רוב הכסף בעולם נוצר על ידי הלוואות של בנקים פרטיים, שעליהם יש ריבית. שיטה שמייצרת חוסר מלאכותי מתמיד בכסף, תחרות הולכת וגוברת, התרכזות של הון בידי יחידים ותאגידים מעטים, ופערים הולכים וגוברים, כמו גם ניצול הולך וגובר של אוצרות העולם החי שלנו.
יש לנו אפשרות ליצור שיטה אחרת. יש אפשרות לייצר מגוון של מטבעות – משלימים, מקומיים, קהילתיים, חלופיים, כמו שמספר לנו הכלכלן המנוח ברנארד ליטאר. יש לנו אפשרות לחלק משכורת בסיסית לכל אזרח ללא קשר למעמדו הכלכלי הנוכחי, ללא צורך בהוכחת זכאות או אבטלה, ובכך לאפשר חופש תעסוקתי רב יותר, ויציאה מהמצב ההשרדותי הכללי שרוב האוכלוסיה שרויה בו.
לאחרונה קראתי שהמשבר הכלכלי של הקורונה הוא המשבר הגדול ביותר שהיה, גדול מהמשבר של 2008, וגם מהשפל כלכלי של שנות ה-30 של המאה הקודמת, פשוט משום שזהו המשבר הראשון שבו בריאותנו וחיינו עומדים למול המשך צמיחת הכלכלה כפי שהיא מתנהלת כיום. כדי לצאת מהמשבר הזה אנחנו לא יכולים לחכות לכלכלנים וממשלות ובנקים שיוציאו אותנו ממנו, אנו חייבים לפתח שיטות חדשות ולנסות אותם בעצמנו.
זמן לחלום
אנו יוצאים מהסגר וחוזרים לשגרה. לפקקים, לעבודה ללימודים, למירוץ החיים.
מה למדנו מהעצירה הזו? מה השתנה עבורנו ברמה האישית? מה גילינו בתקופת העצירה הכפויה הזו? מה היינו רוצים שימשיך? מה היינו רוצים שיפסיק? האם אנו מסוגלים להמשיך את העצירה והאטה גם בלי שיאמרו לנו זאת מלמעלה? גם עם קניונים פתוחים וטיסות וחוגים פועלים?
יש כל-כך הרבה שאלות שהגיעה העת שנענה עליהן. לעתים אי-אפשר רק בהגיון. עלינו להעז לחלום
לחלום בהקיץ, לחלום בשינה, לחלום בערות, להסתכל על המציאות כחלום.
הטבע מדבר אלינו, גאיה קוראת לנו, בעצים, ברוחות, בבעלי החיים, וגם במסכים, ברשתות התקשורת, בשלטי הפרסומות ובתחושות הגוף.
התעוררו מתוך החלום שחלמתם במשך אלפי שנים, התעוררו אל תוך חלום חדש, חלום צלול
חלום שבו אתם גם הנחלמים וגם החולמים
אם נרצה…
מדהים. כל פוסט מעורר השראה, ארני.
כל פוסט מעורר תהיות.
הלוואי שיכולתי להגשים את עצמי, ולהיות חופשי כמוך.
לכל 1 יש את המסלול לעבור בחיים.
לחלום, ולהגשים, ולהציב מטרות בחיים, ולהתקדם.
אנסה לשתף,
לילה טוב.
כתיבה מעולה והצבעה על נקודות חשובות. תודה. עולה בקנה אחד עם דברים שאני מדבר עליהם עם המעגל הקרוב אלי בימין האחרונים, של…. בואו נבין מהם הצעדים הבאים כשיוצאים מההסגר לקראת עולם חדש שאנחנו מעוניינים בו. זמן לחלום באופן אקטיבי ומודע
ארני, כיף מאוד לקרוא חבר יקר. תודה על השיתוף וההשראה 🙂
בשנים האחרונות אני חלק בגיבוש משפחה אלטרנטיבית/קהילה קטנה פה ברמת גן. כיף לראות שהרשת יותר גדולה מכל מעגל ספציפי 🙂